כשהיה האדמו"ר הרש"ב (הרבי החמישי בשושלת חב"ד) נשמתו עדן, כבן 4 או 5, נכנס ביום הולדתו - כ' במר חשון - לחדר סבו, הרבי ה"צמח צדק" לקבל את ברכתו לרגל כניסתו לשנה החדשה. והנה, אך ראה הילד את סבו, פרץ בבכי... כששאלו סבו לפשר בכייתו, ענה בתמימות: למדתי בפרשת השבוע: "וירא אליו ה'" - ה' התגלה אל אברהם אבינו לאחר שקיים את מצוות ברית המילה. מדוע אלי לא מתגלה ה?'! השיבו הסב: כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנה, מחליט למול את עצמו, ראוי הוא להתגלות מיוחדת של ה'.
בסיפור זה טמון מוסר השכל גדול: יש לחנך את הילד באופן כזה, שכבר בקטנותו ישאף וישתוקק לדברי קדושה ואלוקות - עד לכדי רצון עז שה' יתגלה אליו! על ידי השקעה מתמדת בחינוך ניתן להגיע לכך.
הדבר קשור ביחוד לזמננו, בעמדנו הכן לקבלת פני המלך המשיח. יש להשתוקק ולהתגעגע ביתר שאת לאותה תקופה נפלאה בה יתגלה אלינו ה' בעולם־הזה הגשמי.
עלינו, גם על הקטנים שבתוכנו, לחוש שהגאולה חסרה לנו. וכאותו ילד - רבי, נשאל גם אנו; מדוע אלינו עדיין לא התגלה ה?'! אנו רוצים גאולה עכשיו!
(מעובד ע"פ שיחת פרשת וירא ה'תשנ"ב)