איתא בגמרא (שבת פ”ט:), 'מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" (ישעי' ס"ג, ט"ז), לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בניך חטאו לי, אמר לפניו, ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו וכו', אמר לפניו, רבש"ע, ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אמר לו ליצחק, בניך חטאו לי, אמר לפניו, רבש"ע, בניי ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם "בני בכורי" עכשיו בני ולא בניך, ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין וכו', אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו "כי אתה אבינו", אמר להם יצחק, עד שאתם מקלסין לי קלסו להקדוש ברוך הוא וכו'.
וראוי להבין מאוד, איך זה אברהם אבינו ע"ה שהיה עומד ומתפלל מקירות ליבו בכמה מיני תחינות ושידולים על אנשי סדום שאמר הקב"ה עליהם "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד" (י"ח כ'), והיה מבקש שיומתק דינם ולא ימותו, איך יאמר על בניו יוצאי חלציו 'ימחו על קדושת שמך', והלא אע"פ שחטאו, בוודאי גם קיימו מצוות ומעשים טובים בלי גבול, ולמה ייגזר דינם לכליה, ואיה רחמיו וחסדיו של אותו זקן שהיה כל ימיו מרכבה למדת החסד.
ואמנם ברמ"ק ביאר דבריו של אברהם אבינו, 'ימחו על קדושת שמך', היינו שימחה הקב"ה חטאיהם ופשעיהם של ישראל, כמ"ש "ובעת ההוא נאום ה' יבוקש את עוון ישראל ואיננו" (ירמי' נ', ו'), ואפשר עוד בדרך אחר, ע"פ שאמר רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו', אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו (ברכות ס"א:), שהיה כוסף ומגעגע להיות נכלה על קדושת שמו ית', שזו היא תכלית האהבה והגעגועים להשתוקק להיות נכלל ונגנז בחזרה בהשורש, ואולי זה היה מבקש אברהם אבינו, אף על פי שחטאו, הנה יתעורר בהם מדת האהבה שיהיו שבים ונכללים ונגנזים לגמרי בשורש מרוב אהבתך עד שימחו על קדושת שמך כמ"ש "בכל נפשך" אפי' הוא נוטל את נפשך, ודבר כזה לא היה מבקש על אנשי סדום, רק על בני ישראל שהם ראויים לזה אף על פי שחטאו להתעורר לשוב אל ה' מחדש ברשפי אש אהבה.
והנה איתא בספה”ק דלטעם זה ציווה השי”ת על אברהם אבינו ניסיון עקידת יצחק, כי הייתה מדתו תכלית החסד באהבה בלי מיצרים, “הלוך ונוסע הנגבה”, שהיא מידה בלי גבול כלל, והעולם אי אפשר לו להתקיים בלי גבול ומוכרח לגבורה על כל פנים לעכב החסד שיהיה במידה ובמשורה ומיזוג, ולזה נצטווה על עקידת יצחק שיהיה נכלל אברהם ביצחק, “ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד יצחק”.
ואולי זו כוונת דברי חז”ל, שאברהם אבינו היה אומר ‘ימחו על קדושת שמך’, היינו אהבה ודבקות בלי גבול ושיעור, אך זה אי אפשר להיות לו קיום דלא בסבי טעמא, והיה צריך לעורר מדת יצחק שהיא גבורה וגבול, פלגא עלי ופלגא עלך, עד שנמצא שדווקא יצחק שהוא מצד הגבורה היה מעורר עליהם הרחמים, כי כמו כן נכלל הוא במידתו של אברהם אבינו והיו טובים השניים מן האחד.
והוא ענין המבואר בספה”ק ומאריך בזה הרבי מלובלין, מה שמוצאים בז’ מלכים שמלכו בארץ אדום, וימלוך בלע וגו’, וימת בלע וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה, וימת יובב וגו’, וכל ז’ מלכים שמלכו ומתו, עד שמלך הדר שהוא מלך השמיני המתקן והוא לא מת, כי זהו באמת סדר העולם, שמתחילה כשאדם מתעורר באיזו מדה, כגון במידת החסד, ליתן צדקה ולהחזיק עניים ויתומים, הנה מתחילה מתעורר בהתלהבות עד לב השמים, וחושב, אחלק כל כספי ואשאיר לעצמי אך מעט כדי חיותי כי למה לי כסף וכו’, וזו מידה בלי גבול שא”א להיות לזה קיום כמובן, כי איך יתקיים בלי ממון וגם לא נתן לו ה’ ממון כדי שיפסיד הכול ביום אחד, וזה בחי’ ‘ימחו על קדות שמך’, היינו אהבה בלי גבול שהוא מסירות נפש, ובחי’ הזו מתה כי אין לה קיום, עד שמולך מלך הדר, מלשון חזרה והידור, שחוזר ומתנחם במחשבתו שבאמת זו ההתלהבות א”א להתקיים במציאות ומוכרח לשים גבול לרצונו ולעשות במיזוג הנכון שיהיה באופן מהודר דייקא, שזהו מלך הד”ר, ותיקון הלזה הוא בחי’ פלגא עלי ופלגא עלך שאמר יצחק, שיהיה לכל הפחות חצי, והוא תיקון יקר מאוד שעל ידו יש לדבר קיום ומעמד, היינו לכל הפחות מה שבידי ואפשרי לעשות אעשה, ועל זה הדרך כאשר אדם מתעורר מתרדמת הזמן ורואה איך ימיו ושנותיו חלפו עם אוניות אבה ושיער לבן צימח ומי יודע למתי נתבע לפני בי”ד של מעלה, ואומר אל ליבו, היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק, ומהיום הזה הנני מניח כל עסקי ואומנותי ומשקע עצמי בלימוד התורה הקדושה כי אין מלווין לו לאדם ביום מותו וכו’, ולמה לי אכול ושתה ואין אדם יודע עתו, רק אמת יהגה חכי מאין הפוגות וכו’, והנה זו היא מחשבה מבחי’ המלכים שמתו, בחי’ ‘ימחו על קדושת שמך’, שהיא אהבה ורצון בלי גבול, ובוודאי א”א להיות לזה קיום ונשבר, ואחר זה בא מלך הדר לחזור במחשבתו ולומר פלגא עלי ופלגא עלך, שיעשה לכל הפחות החצי האפשר, ובזה מקיים המצווה שלו בהידור, ויהיה לו קיום ומעמד ותקווה.
ואם תאמר, ולמה צריך להיות הכל נעשה בדרך שבירה ותיקון ולא יהיה בדרך תיקון מיד, היינו פלגא עלי ופלגא עלך, זהו כי בוודאי מקודם מוכרח להיות באופן של רצון אין סוף, שיהיה נכסף ומשתוק עד אין גבול ותכלית, רק מחמת שאי אפשר, יהיה מתרצה אל החצי מזה, שעל ידי זה נזרע זרע אמת לתיקון שיבוא לאחר מכן, אבל כשחפץ מלכתחילה בחצי, זה אינו באמת ואין לו תקווה, ומתחילה חייב להיות מדתו של אברהם אבינו, “הלוך ונוסע הנגבה”, ורק אח”כ יבוא לבחי’ עקידת יצחק שיהיה משתף גבורות יצחק ברצון שלו ויבוא אל המיזוג האמת דפלגא עלי ופלגא עלך, בחי’ תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק.
ולזה אומרים קודם התפילה ‘הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך’, כמו שתיקן האריז”ל, שזהו אהבה לכל בר ישראל בלי שום גבול ותנאי, כי אי אפשר להתחיל רק על ידי מדתו של אברהם אבינו במדת החסד ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. ובבחי’ זו הולך ונעשה מרכבה למדת החסד של אברהם אבינו ע”ה, שמעורר בליבו תמיד רצון כזה שאין לו גבול ושיעור כי עזה כמוות אהבה, וכשיש רצון כזה בוער בלב, אף שאינו מתקיים, מכל מקום בא מזה לתיקון השלם שיהיה לו מעמד ותקווה בדרכו.
(מתוך רעוא דרעוין וירא תשע”ד)