ריתחא דאורייתא
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו (יח יט)
כתב רש"י "למען הביא, כך הוא מצוה לבניו, שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו"' עכ"ל רש"י. ומבואר בזה לכאו' שאברהם ציווה את בניו שישמרו את המצות כדי שיקבלו שכר.
והנה במשנה באבות (פ"א מ"ג) איתא" :אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המש־משין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס." וא"כ יש לתמוה איך ציווה אברהם את בני ביתו שיקיימו מצוות כדי שיקבלו את השכר שהובטח לו
והנה הגר"ח מואלוזין (ברוח חיים על אבות פ"א מ"ג ד"ה ונעמיק) כתב וז"ל" :ונעמיק עוד להשכיל בזה כי הנה אחרי אשר עיקר כוונת הבריה היא להיטיב לברואיו. וא"כ לפ"ז יתכן כי העבודה היותר חשובה ומקובלת תהי' ע"מ שייטיב לו שי־גיע מזה נחת רוח לפניו ית"ש. אך באמת אם מכוין בעבודתו שיגיע לו שכר וכוונתו רק כדי שיגיע מזה נחת רוח לה' ית"ש בהיטיבו עם ברואיו חלף עבודתם זהו העבודה המעולה. אכן אם מכוין הוא להנאתו היא העבודה הפחותה שהזהירנו מזה. והבחינה לזה אם יאמרו לו עבוד ע"מ שייטיב לחבריך כי הלא מטובת חבריך יבוא ג"כ הנחת רוח להשי"ת והוא לא ירצה בזה כ"א שיגיע הטוב לו לעצמו, וא"כ אין רצונו כ"א לטובת עצמו ולא למלאות בזה רצון בוראו ית"ש, אבל אם ירצה באמת לעבוד כדי שייטיב לחביריו ויבוא מזה נחת רוח להשי"ת אם חסיד כזה יעבוד על מנת לקבל פרס זה הוא העבודה הגבוה העולה היא למעלה כי זה הכוונה בברואיו לטוב להם, ובזה יובן מאחז"ל (סוטה יד). דרש ר' שמלאי מ"מ נתאוה משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך וכו' אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י וכו,' א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא שכר כו,' ולכאורה יפלא הלא במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו ומשה רבי־נו ע"ה רצה רק המצות ומה השיב לו שיתן לו השכר אמנם כן הוא לפי מדריגתו של משרע"ה שמצינו שרצה להפסיד ב' העולמות עוה"ז ועוה"ב למען זכות את ישראל שייטיב להם ויבוא נחת רוח להשי"ת. ואצל עוד כזה עיקר העבודה היא ע"מ לקבל פרס ולכן הביאו שם בגמ' זה הלשון על משה רבינו ע"ה, לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, כי כוונתו הי' כנ"ל, וכי הערה למות נפשו, יעו"ש בגמרא ותשכיל דעת, אבל אצלינו אשר רחוקים אנחנו מהמדריגה זו הגבוה, לכך אצלינו המובחר לעבוד שלא על מנת לקבל פרס" עכ"ל הרוח חיים שם.
ולפי יסוד הגר"ח מוולוז'ין דעיקר מטרת קיום המצוות הוא כדי לעשות נחת רוח להקב"ה שיוכל להטיב עם בריותיו, א"ש דאברהם אבינו ציווה בניו שיקיימו את המצוות כדי שיהיה נחת רוח להקב"ה, בזה שיוכל לקיים הבטחתו ולהטיב עם אב־רהם וזרעו.
(פנינים מבי מדרשא)