åéä ïëì ,éøùá äéä 'é úåàå ,'éá àøáðä àáä .íéøâ úîùð ãéìåäì íéìåëé
áéçøäì מעט, נקדים את הכתוב בכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה לד ואילך) שהצדיקים בעבודתם בוראים נפשות לגרים, ורבי עקיבא היה בורא נפשות לגרים באותם כ"ד שנים שפירש מאשתו בת כלבא שבוע והלך ללמוד תורה, ע"ש. וביאור הדברים, מבואר בספה"ק שגר קודם שנתגייר נשמתו מעורבבת כביכול בין הקליפות כמרגלית בתוך החול, והתעוררותו לחפש ולרצות להתחבר בכלל ישראל, שיושלם עוד חלק מכלל ישראל שהיה רחוק, תלוי בכך שהעולם יהיה ראוי לכך שגם מדרגה וחלק זה שהיה במקום רחוק כל כך יתקרב ויבוא לכלל ישראל, והכשרת העולם לכך נעשה על ידי חידושי התורה שמחדשים, וככל שלומדים ומחדשים חידושי תורה מביאים יותר נשמות גרים, כי מכשירים את העולם יותר ויותר לכך, ורבי עקיבא שהיה רב כחו בתורה שבעל פה זכה על ידי חידושי תורתו לברוא הרבה נפשות לגרים.
ìòå דרך זה 'הנפש אשר עשו בחרן' אברהם אבינו ושרה אמנו, היינו, שעל ידי עבודתם הרוחנית גרמו תולדת הרבה נשמות גרים בעולם הרוחני, וכתוצאה מכך התקרבו הרבה מהגויים לקב"ה. אלא שלא היה די בכך לתולדה הגשמית של יצחק אבינו, כי היה זה מציאות חדשה לגמרי, בנו של אברהם הממשיך את אילנו ושושלתו, זהו יצירה חדשה בתוך העולם הזה עצמו, ובשביל כך נצרך להלביש את האור הרוחני ולהורידו עד לעולם הזה.
úãåáòáå ה' ענין זה היא נקודה עמוקה, שכולנו מתקשים בזה, וכמו שמביא השפת אמת (שלח תרמ"ז, ובכ"מ) את דברי הזוהר (ח"ב קכח.) דבעי בר נש למיפלח לקוב"ה במילולא ובעובדא, וכתב וז"ל: 'פירוש מלה דקיימא בעובדא, כי באמת אותיות התורה נמצאין בכל מקום וכו', אכן לא כל אדם מוכן למצוא אותיות התורה הגנוזין בעשיה וכו', כי מלה דקיימא בעובדא קשה מאוד למצוא', עכ"ל. וזהו מה שהרבה פעמים גם אחר שמתכוננים למצוה אין מצליחים להכניס את האור הרוחני בתוך מעשה המצוה, שלזה צריכים זכות מיוחדת, להיות בעולם הרוחני גם בתוך העולם המעשי.
äæáå יובן המבואר בגמ' )סוטה לו:, וע' ג"כ שיעור תורת המגיד מקץ( שפרעה ידע כל שבעים לשון ואילו את לשון הקודש לא ידע, וגם כשיוסף הצדיק לימדו זאת לא קלט זאת, ואילו יוסף הצדיק ידע רק לשון הקודש ולא הצליח לקלוט ע' לשון, וגם כשבליל ר"ה בא מלאך גבריאל ולימדו לא קלט ע' לשון, עד שהוסיף לו הקב"ה אות ה' בשמו, 'עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע' (תהלים פא ו). ולכאו' למה פרעה שקלט את כל שבעים לשון לא יכל לקלוט עוד שפה אחת - שפת לשון הקודש, ומאידך למה יוסף הצדיק לא הצליח לקלוט שום שפה מע' לשון.
àìà יוסף הצדיק היה כולו פנימיות, ובכל דבר הבין רק את בחינת לשון הקודש, בו כל דבר יש לו שם עצמי כפי האותיות שנברא בו, ואילו את כל השבעים לשון הגשמיות, שהם שמות הסכמיים בלבד בלי שום תוכן פנימי, לא היה ליוסף הצדיק שום שייכות לזה. ולהיפך, פרעה אותיות העורף, בחי' אחוריים וחיצוניות, הוא אינו יכול להבין כלל את לשון הקודש - השפה הפנימית, אין לו חיבור כלל לזה, והוא מסתכל על העולם רק כפי שהוא נראה בשבעים וחיצוניות בלבד, כל לשון ולשון הינו עוד נקודת חשכות והסתר ומעטפת חיצונית. ורק כאשר הוסיף הקב"ה אות ה' משמו ליוסף הצדיק, המשייכת את האור הרוחני לעולם הזה, עולם הזה נברא בה', אזי הבין גם את השבעים לשון.
לשון שהם שפות הסכמיות
äôñåäå זו הייתה דייקא בזמן בו קיבל את השליטה על כל העולם, כי עתה לכך להשפיע על הדרים בעולם הזה. כל עוד שהייתה עבודתו אצל אביו ועם אחיו ואפילו בניסיונותיו אצל אשת פוטיפר, לא היה צריך את האות ה', כי בזה הייתה עיקר עבודתו בינו ובין קונו בלי שייכות לאנשי העולם, אבל כאשר יצא לשנות את העולם, שנעשה משנה למלך במצרים, בחי' מלא דקיימא בעובדא, לשנות ולהפוך את מצרים ערות הארץ, אזי קיבל את התוספת של האות ה', ועל ידה היה ליוסף הצדיק מגע לכל השבעים לשון
היה צריך בשביל שיהיה ביכולתו לשנותם ולחברם לה', לבוא למקומות הכי גרועים ולהיות משביר לכל העם הארץ, ליצור בהם שינוי, ולהוציא כל הניצוצות הקדושות שהיו במצרים.
åîëå כן אברהם אבינו, למרות כל עבודתו בכל יתברך, שהיה איזשהו בחי' מסוימת של שינוי בבריאה, אבל כדי שיהיה זה דבר של קיימא וקבוע, לכך היה צריך את האות ה' ולידת יצחק, וכמ"ש באור המאיר על הכתוב 'הן לי לא נתת זרע וגו' ואנכי הולך ערירי' שאנכי היינו 'אנכי ה' אלקיך', שלולא לידת יצחק אבינו ח"ו כל עבודת אברהם אבינו הייתה נאבדת, ולא היה מתגלה 'אנכי ה' אלקיך', רק על ידי זרע אברהם, יצחק אבינו, היה המשכיות לכל האילן שנטע אברהם אבינו.
ניסיונותיו ופרסום אלקותו
åîëå כן כל אחד בעבודתו את ה', בתחילה עובד את ה' ומרגיש שעדיין אין זה שינוי מהותי בתוכו, שישתנה טבעו, לכך נצרך זכות מיוחדת, להוספת אות ה', כח ייחודי, שהדבר יגרום שינוי מהותי. אולם תחילת העבודה היא בלי שינוי מהותי, ועל ידי שעובדים את ה' עוד ועוד מתחיל להיקבע עבודת ה' רובד לפנים מרובד בתוך נפש האדם
'כולם בחכמה עשית'
êà ,éì äàøð øîàð àìä éë (תהלים קד, כד) ,'úéùò äîëçá íìåë' כלומר שהבריאה נבראתה על ידי ספירת החכמה, ודבר זה מובן גם בשפה הפשוטה, שאין דבר בבריאה שאין