אנחנו לומדים בפרשה כמה אברהם אבינו מתרגש ומזדרז ורץ כדי לכבד את אורחיו. הוא גם – בשלישי למילתו – משתחוה להם בפישוט ידים ורגלים! גם רואים שזהו תענוג בשבילו כשהוא רואה את אורחיו אוכלים, כשמש"כ והוא עומד עליהם כו' ויאכלו. [אצל רבינו גרשון זצ"ל היה בחינה כזאת, שהיה אוהב לראות את הבחורים אוכלים. על רבינו הגרי"ס ז"ל מסופר (המאורות הגדולים להגר"ח זייטשיק זצ"ל עמוד ס"ג אות ר"ב): בענין הכנסת אורחים היה להוט ובהול עד מאוד וכו' ולמד מאברהם אבינו.] ובאמת בסלבודקא דברו המון על ההכנסת אורחים המיוחדת של אברהם אבינו.
והנה אם נרצה להבין מה מונח מאחורי הכבוד הגדול שאברהם אבינו נוהג באורחיו, נשאל קודם כל שאלה חזקה. איך מצד אחד אאע"ה כ"כ מכבד אפילו ערבים. ומצד שני הוא נקרא אברהם העברי שהוא מעבר אחר לכל העולם. (ער 'פייפט' אהן דער גאנצע וועלט - "מצפצף" על כל העולם) אינו מחויב בדעתו לשום אדם. הוא גם אינו מפחד מנמרוד כששבר את הפסלים של אביו, ועוד שהלך להלחם עם ארבעת המלכים הגבורים בעולם! (שהרמב"ן כ' ע"ז (לקמן כ"ו כ"ט) שהיה לבו כלב האריה!) הוא גם דיבר בתקיפות למלך סדום – ולא תאמר אני העשרתי את אברם! הרמב"ם קורא לאאע"ה "איתן" – (הל' עבודה זרה א-ב) שפירושו ענין חוזק. (עי' ספר השרשים להרד"ק ערך אית). כאן רואים שאברהם אבינו ביטל בלבו כל כח אחר חוץ מהשי"ת, ולא נתפעל משום אדם בעולם! נובהרדוק מושלם! זהו ג"כ הביאור במה שאמר "ואנכי עפר ואפר" הוא באמת הרגיש שגם הוא, וגם כל העולם בטלים ומבוטלים לפני השי"ת. וא"כ איך זה הולך יחד עם הכבוד הגדול שנתן לשלשה ערביים. ועם החסד העצום שעשה ללוט אפילו אחרי שהרשיע, ולמסירות נפשו בתפילתו על אנשי סדום הרעים והחטאים.
התשובה על כל זה שאברהם אבינו כשכיבד אנשים הוא לא כיבד אותם לעצמם. הוא כיבד את הצלם אלקים שבהם! אדרבא, מי כמו אברהם אבינו, הדבוק בקונו, ידע כמה מעלת צלם אלקים, ועד כמה הוא חלק אלק ממעל, שיכול להגיע עד ל-ותחסרהו מעט מאלקים. ומי שיודע להעריך את הצלם אלקים שלו, יודע גם לכבד הצלם אלקים של זולתו! א"כ זהו הענין. כל מה שלא שייך לצלם אלקים בטל ומבוטל כעפרא דערעא. ואין אברהם מפחד לא מנמרוד, ולא מארבעת המלכים, ואין הוא נותן שום יחס וערך לכל העולם שמעבר השני. והוא נשאר 'איתן' בדעתו עם השי"ת! ועי' חוה"ל בשער הבטחון בתחילת הפתיחה, שאם האדם איננו בוטח באלקים, בוטח בזולתו, ואז ד' מסיר השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. ובהמשך דבריו כ' ומהם (מתועליות הבטחון) שהבוטח באלקים, יביאנו הבטחתו עליו, שלא יעבוד זולתו, ושלא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלקים, ולא יפחידהו עניינם, ולא יירא ממחלקותם וכו' ע"ש. שמעתי מהגאון רבי יעקב קמנצקי זצ"ל שיש שני דברים קיצוניים – א. ומותר האדם מן הבהמה אין. ב. ויפח באפיו נשמת חיים. האדם מצד עצמו הוא כלום ואפס – אבל אם אתה רואה אותו כחלק אלק ממעל אז הוא געוואלדיג!אי אפשר לראות את השי"ת. אבל הקב"ה שם בעולמו "דוגמאות" קטנים שמזכירים אותו ית'. אם אתה רוצה לראות משהו מעין דמעין של השי"ת אז תראה בן אדם! כל אחד הוא יצירה נפלאה עד מאוד (מעבר לפלאי הבריאה בכל דבר בעולם דומם, צומח וחי). יש לו שכל, בחירה, וכח הדיבור! חז"ל אומרים: הסוטר לועו של ישראל (נותן 'פאטש' על פני יהודי), כאילו סוטר על פני השכינה (סנהדרין נח:), כבוד האדם הוא כבוד השם. (כי קללת אלקים תלוי). בין אדם לחבירו הוא כ"כ חמור שהשי"ת כביכול אינו יכול למחול עד שירצה את חבירו. כשהגעתי, בחור צעיר, מארצות הברית לא"י, ופגשתי את הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, אע"פ שלא הייתי גדול הדור! , הוא קיבל אותי עם כזו התלהבות וחמימות ושמחה! זה החינוך שקיבל מרבו הגדול רבי ירוחם ממיר זצ"ל שידע את החשיבות של יהודי! בכל יהודי יש נקודה של גדלות מהצלם אלקים שלו! וגם אם אינך מכיר גדלותו, תבין שיש כאן צלם אלקים נכבד מאוד.
כדי שהרעיונות האלה ידבקו בנו, אנחנו צריכים לדבר עליהם כל הזמן. (כמו שעשו בסלבודקא (כמו ששמעתי מהגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, שזה היה סוד הצלחתם להיות כ"כ בעלי עין טובה שדברו ע"ז כל הזמן!) תאמר כל הזמן לעצמך (גם אם אינו אמת!) – "אני אוהב אנשים"! "אני רואה גדלות בפלוני"! (גם אם אינך רואה בו משהו מיוחד!) [אמנם מי שבטבעו מפחד מאנשים, יתכן שיצטרך להתחיל הפוך – לרומם את עצמו בעיניו. ושוב, הכל עם רבי!].