קשר אמיתי ופשוט עם השם ית'

וירא ד' אל אברהם

אברהם אבינו היה לו קשר כל כך אמיתי ומיוחד עם השי"ת, עד כדי כך שזכה שהשי"ת בא לבקר אותו כשהוא חולה! הוא גם זכה שהמלאכים שהגיעו אליו נקראו אנשים. ופרש"י (להלן כשהגיעו ללוט נקראו מלאכים). ד"א, אצל אברהם שכוחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו, קראם אנשים, ואצל לוט קראם מלאכים. עכ"ל. וזה ג"כ נובע מרוב דבקותו וקרבתו להשי"ת, עד כדי שהקב"ה שלח לו כסדר מלאכים לעזור לו.

אבל תחילת הדביקות הזאת מתחיל מידיעת אברהם אבינו והרגשתו שהוא קרוב מאוד להשי"ת (ועי' משך חכמה פרשת עקב שמפרש מצות ובו תדבק להאמין שהשם דבוק לנבראיו לדעת ולהכין להן כל צרכיהם ולהגן עליהם מהעדר העניינים הנדרשים, ויודע כל מקריהם ומצפוניהם. ויצייר האדם שהוא דבוק להשגחה העליונה מהשי"ת, ומרגיש השי"ת בענייניו יותר ממה שמרגיש האדם לעצמו, ורוצה בהצלחת האדם יותר ממה שחפץ האדם בעצמו עכ"ד).

ידועים דברי רבינו חיים הלוי בספרו, שחוץ מכוונת פירוש המילים בשמונה עשרה, יש עוד כוונה של עומד לפני המלך – מצוי שאדם יכוון במילים, אבל אינו שם על לבו, שיותר חשוב לכוון ולצייר על עצמו שהוא עומד לפני המלך. וזהו הסעיף הראשון בשו"ע ברמ"א שיויתי ד' לנגדי תמיד וכו'. ובביאור הגר"א שם כ' וזהו כל מעלות הצדיקים. ועי"ש שהביא ע"ז את הפסוק נח איש צדיק תמים וכו' את האלקים התהלך נח.

•מורי ורבי הגה"צ רבי חיים מרדכי וויינקראנץ זצ"ל היה ת"ח גדול ובקי בש"ס ובהלכה. הוא גם היה ידוע כבעל רוח הקדש.

הוא היה לומד המון חוה"ל כל יום. אנשים שבאו אליו (היינו באים אליו קבוצה של אברכים מלייקווד לבארא פארק לשמוע אצלו וועדים), הרגישו בחוש, שהשכינה בביתו.

מישהו אמר לו פעם שהוא מאחר לתפילה. הרב התרגש ואמר לו: "איך אתה מסוגל לעשות כן להשם??!!" היה לו קשר כ"כ אמיתי עם השי"ת, וכאב לו מה שהתלמיד אמר לו!

כשהוא דיבר על השי"ת, פניו קרנו מאושר. הוא גם דיבר על המושג של "להתבייש בפני השם" כשעושים דבר שלא היה צריך. [פעם הוא אמר לי שמי שמחפש כבוד, הוא רחוק מאוד מהשי"ת].

•שמעתי מאבי מורי זצ"ל סיפור על הגאון הצדיק רבי יונתן שטייף זצ"ל: בחור שהיה משמש אותו, פעם ראה איך שפתאום הוא קפץ מכסאו, רץ לקיר ואמר "השם אני כל כך מצטער על מה שעשיתי, אני אתאמץ מעכשיו להתנהג כרצונך"! הוא היה נשמע כילד קטן שמדבר עם אביו!!

•כשהצדיק רבי אביגדור מילר זצ"ל ישב שבעה, רוב הזמן הוא לא היה פנוי למנחמים. הוא היה עסוק בהודיה להשי"ת על כל הטבתו!!

•אחותי, הצדקנית רחל פדר ע"ה היה לה קשר מיוחד וחזק עם הקב"ה. לאחר פטירתה, מצאו שהיה לה יומן (diary) שהיתה כותבת בתוכו להשי"ת על כל מה שעובר עליה בחייה. יש לי גם ידיד שיחי' בלייקווד שאמר לי שכשיש לו עניינים והפרעות, הוא אינו מספר עליהם לשום אדם, ובמקום זה הוא משוחח עליהם רק עם השי"ת!

•הכרתי אלמנה זקנה שהיתה גרה בברוקלין בשכונה של פושעים, שיהודים רגילים פחדו לגור שם. היא סיפרה לי, שאע"פ שהיא גרה שם לבדה, היא לא פחדה, כי היא הרגישה תמיד שהשי"ת איתה ושומר עליה.

•מסופר על אחד מגדולי בעלי המוסר ומהמפורסמים ביותר בדור האחרון. שפעם נכנס גוי לישיבתו באמצע התפילה, וכשנשאל מה ראה שם, אמר שכולם התפללו, אבל היה זקן אחד שהיה נראה שמדבר עם מישהו!

•כשהשבטים הקדושים מכרו את יוסף, ועשו חרם לא לגלות ליעקב, הם היו כ"כ קרובים להשי"ת, שיכלו לשתף את השי"ת אתם להשלים המנין!

גם יוסף הצדיק בבית פוטיפר, זכה לנסים תדירים, כיון שכל הזמן היה מדבר עם השי"ת תוך כדי עבודותיו!

ועי' בתנחומא וישב אות ח': נכנס לשמשו מלחש ואומר אתה הוא בטחוני אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני.

•בדור האחרון, לא היה גדול שזיכה את כלל ישראל כמו החפץ חיים זי"ע. אולי המעלה הגדולה ביותר אצלו היה הקשר הפנימי, הפשוט והאמיתי כל כך עם השי"ת!

כמה שמתרגלים להיות אמיתי בחיים עם השי"ת [במובן הפשוט ביותר], זה מיקל על הבטחון בהשי"ת.

כשאברהם אבינו הלך להלחם עם ארבעת המלכים, לא היה לו קשה כ"כ ללכת כמעט לבד, כי הוא חי בידיעה חושית וברורה כל כך, שהשי"ת אתו במלחמה. והכל תלוי בנו. כמה שתכניס את השי"ת בחייך, תזכה שאכן הוא ית"ש יעשה לך יותר נסים ותזכה להשגחה פרטית מיוחדת יותר!

הצעת עבודה למעשה: ננסה כמה שיותר, לדבר עם השי"ת כבן לפני אביו, בפשטות ובאמת בכל הזדמנות, כמו יוסף הצדיק כנ"ל. הן לבקש סייעתא דשמיא על דברים גדולים וקטנים (עי' ביאור רבינו יונה על משלי ג' – ה'), ולהודות להשי"ת על כל דבר קטן או גדול שהצלחנו בו. והן לבקש מחילה מהשי"ת אם נכשלנו. וכך נייצר קשר חזק ואמיתי עם השי"ת – שאוהב אותנו, וכ"כ רוצה את הקשר אתנו!