רבי ניסן פוטשינסקי זצ"ל (שהיה רבו של רבנו גרשון ליבמן) היה מלאך א-לקים ובעל רוח הקודש. כשרואים את התמונה שלו, רואים בעיניו שהיה מלא בשמחה עצומה. כשהוא התחתן הוא קיבל נדוניה גדולה, אבל מהר מאוד כל הכסף נגמר; הוא המשיך את העבודת השם שלו כאילו לא היה. הוא ראה מראש את מלחמת העולם השנייה. שמעתי את זה מרבי שלמה פיגר זצ"ל, שהיה נוכח בשיחה שלו. הוא האשים את המצב של הפריצות שהיה אז ברחובות, ואמר שזה יגרום עוד מעט לצרות לא רגילות רח"ל. הקומוניסטים זרקו אותו ואת רבי אברהם יפה'ן זצ"ל לבית סוהר הרוסי; הם ייסרו אותו כל כך, עד שהיה צריך להיות אח"כ בבית חולים לחצי שנה! אבל כשהוא יצא הוא צחק על כל הסיפור, והוא המשיך עם יותר חוזק מתמיד! הוא היה מלאך א-לקים! הוא הלך קילומטרים רבים בקיפאון הרוסי באמצע מלחמת העולם הראשונה, רק כדי לשמש את הסבא מנובהרדוק זצ"ל. נסיעה כזו מראה על ביקוש חזק ומיוחד, וכשהוא הגיע לבית הבדידות של הסבא, הסבא ראה אותו מהחלון והבין שהוא איש מיוחד. הוא סגר את הגמרא שלו, ודיבר עם רבי ניסן שעות רבות על עבודת השם. בסוף הוא נהיה המנהל הרוחני של ישיבת ביאליסטוק, והיה רבם של רבנו גרשון, ומרן הסטייפלר זצ"ל.
חז"ל אמרו שחזקיהו גנז ספר הרפואות [שיש אומרים שכתב אותו שלמה המלך]. רש"י מסביר שעשה כן משום שאנשים לא התפללו, אלא הסתכלו בספר ומצאו את רפואתם. שאל רבי ניסן, איך היה מותר לו לעשות כן; הרי כל התורה נדחה מפני פיקוח נפש, ואיך היה מותר לו לסכן את כולם?? ותירץ בזה הלשון: (בספר גוילי אש עמוד קצ"א) מכאן למדים מה גדולה היא המידה של בטחון בהשם, עד שכדאי להעמיד את כל העולם בסכנה, משום שאין לך מסוכן יותר גדול מהאדם שאינו בוטח בהשם! בספר העיקרים כתב: ולגודל מעלת התקוה, היה דוד מזהיר את העם לקוות אל השם תמיד בלי הפסק. אמר 'יחל ישראל אל ד' מעתה ועד עולם. וייעד על התקוה הגמול הרוחני שהוא העולם הבא – אמר קוה אל ד' ושמור דרכו, וירוממך לרשת ארץ. הרי שביאר שבשכר התקוה בפרט, ושמירת דרך ד' בכלל, יירש ארץ החיים, עכ"ל. משמע מדבריו שעיקר השכר לעולם הבא הוא על הקיווי! ובאמת במדרש שמות רבה(ז-ד) כתוב שהגן עדן צועקת להקב"ה 'תן לי צדיקים', ואיזה צדיקים אני רוצה? – אלה שבטחו בהשם!!!!