Skip to content
עושה שלום - ממונות

משיב כהלכה מאמר מרבני ההוראה

  • Vayeira
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הרה"ג דניאל כהן שליט"א

שאלה:אחד שרצה להתקבל לעבודה, המעביד סיכם איתו על תנאי העבודה, ובין היתר סיכם איתו על שלילת זכויות מסויימות המקובלות לטובת העובד, ואכן העובד הסכים לכך. כשרצו לכתוב את הדברים בחוזה מסודר, המעביד הוציא מה-AIחוזה לפי מה שהוא ביקש וחתמו על כך. אחר זמן נתברר שבחוזה היה כתוב את כל הזכויות המקובלות לעובדים, והמעביד אף הוא חתם על זה, כעת תובע העובד את כל זכויותיו מאחר שמעביד חתם על כך, האם המעביד מחוייב בזכויות אלו?

תשובה:בעה"ב שהתנה עם השכיר לפני שהתחיל להעסיקו את תנאי העבודה אצלו, אף שתנאים אלו אינם מקובלים, הכל כפי מה שהתנה. ואמנם חוקית אין מועיל תנאי לשלול את זכויות השכיר, ואף אם מחל על זכויותיו במפורש אינו תופס, מ"מ לפי דין תורה בודאי שהכל לפי התנאי, ואין לילך בזה אחרהחוק כלל, ואף לא יעזור מנהג בזה, שהרי הם התנו להדיא דלא כהמנהג, והכל כפי תנאם, וכ"ז פשוט וא"צ לפנים.

כתב השו"ע (חו"מ סי' מ"ה סעיף ג') 'הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עכו"ם (כתב שלהם), ודבר ברור שאינו ידוע לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו', ע"כ. והוא מתשובת הרשב"א (מיוחסות סי' ע"ז). ושם כתב ב' טעמים, חדא דתלי' שיודע לקרוא וקראוחתם, טעם שני כתב הרשב"א, שגם אם לא קרא, מ"מ כל הסומך על נאמנות של אחרים, גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו. והשו"ע נקט את הטעם השני לומר דבכל גווני מתחייב.

אולם כתב הישועות ישראל (שם) שכל זה דוקא באם התובע אומר שלא שינה הסופר ממה שציוה לכתוב, רק שהנתבע מכחישו, בזה אמרי' שהחתימה מחייבת, כיון שהאמינו, אבל אם התובע מודה שציוה לסופר לכתוב סתם, והסופר הוסיף מדעתו איזה דבר לטובת בעל השטר, לא מהני חתימת הנתבע לחייבו. וכ"כ בשו"ת חמדת משה (פרלמוטר, סי' קל"ח) תלמיד הישועות ישראל, דמסתבר שאם התובע מודה שהסופר שינה ממה שציוהו הנתבע אינו חייב, והטעם שעל דעת כן לא התחייב עיי"ש. ובישועות ישראל הוסיף דאפי' לא שינה הסופר, רק הוסיף תנאי שלא ציוהו לכתוב, אין זה מחייב, אף שחתמו על השטר.

ומכאן נלמד לנידו"ד שאין בכח חתימת המעביד לחייבו במה שסיכמו ביניהם שהעובד מוותר על החיובים. וע"ע עמק המשפט (חוזים סי' י"ט) שכתב כן מדנפשיה, דמסתבר שאם התובע מודה שהסופר שינה ממה שציוהו הנתבע, שאינו חייב. וע"ע בספר בנין שלם (חו"מ סי' מ"ה).

והנה הרמ"א (אה"ע סי' ס"ו סעיף י"ג) כתב 'עם הארץ שבא לגרש, ואמר אח"כ שלא הבין מה שהיה כתוב בכתובה אינו נאמן, דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחילה על פה' ע"כ, והא מתשובת הרשב"א. וקשה דבחו"מ (סי' מ"ה שם) נתבאר דאף אם לא קרא ולא ידע כיון שחתם זה מחייב.

וביאר הישועות ישראל דבכתובה שחתומים בה עדים, אין לעדים לחתום עד שיקריאו לו, דאל"כ אף שזה חתם, מי יימר שזה לא שינה ממה שסיכמו ביניהם, ואיך יחתמו על זה בעוד שיתכן שזה שקר, שהרי אם זה שינה מדעת המתחייב, אף שזה אמר להם לחתום אין הוא מתחייב בכך, ואילו היו עדיםשזה שינה אינו חייב, ואיך יחתמו העדים על זה, על כן חייבים הם להקרות לו, וכיון שחזקה שהקרו לו כדין אין הלה נאמן לומר שלא ידע מה היה כתוב בשטר. וע"ע שו"ת חת"ס (חחו"מ סי' ה', ב') דדוקא כשחתם ישנה לסברא דהימניה, משא"כ בעדים שחתמו.

עפי"ז יש ליישב גם דברי הרמ"א הנ"ל, דהתם איירי בעדים, וככל כתובה דזמנם. אולם יש כמה נפק"מ לדינא בין החת"ס לישועות ישראל ואכמ"ל. וע"ע ברמ"א (סו"ס ס"ח) ובשו"ת חמדת משה (שם).

אמנם אם המעביד והעובד דיברו ביניהם, ואחר זמן המעביד הביא חוזה וחתמו, נלענ"ד שחייב המעביד במה שכתוב בחוזה, שיכול העובד לטעון דאף שסיכמו בע"פ לא כך, כיון שהמעביד הביא חוזה זה, הרי שחזר בו, ואינו מחוייב להאמינו שקרתה כאן טעות.

ועד כאן לא אמרי' שאין בזה לחייבו, אלא כשהלכו יחד לסופר וציוו אותו לכתוב שטר, ויודעים שהוסיף דברשלא נצטוה עליו, אבל באופן שאין התובע יודע, יכול לדרוש את זכויותיו בחוזה. כנלענ"ד.

העולה להלכה:אם העובד מודה שכך סוכם ביניהם, רק שהמעביד הוציא את החוזה באותו מעמד מה-AI, ולא קראו שוב את החוזה לפני שחתמו עליו, אין לעובד זכות לתבוע יותר ממה שסוכם ביניהם בע"פ.

More in this printout

View the whole printout