הרב יהושע שפירא
ברוך ה' יש לי עסק מצליח מאוד, אבל אני מרגיש ריקנות רוחנית. איך מחברים בין השניים?
הדרך הנכונה ביותר לראות רכוש וכסף כחלק מעבודת ה' היא מצוות הצדקה ועשיית הטוב בכל הרכוש הזה, מתוך השקעה ומחשבה איך אוכל להרבות את רצון ה', ולהביא, על ידי המתנה שנתן לי, שפע לכל העניינים שהוא חפץ בהם בעולם. לא רק להחליט על סכום, אלא גם להיות קשור בלב ונפש למקום שאליו נותנים. ואם יש לך כישרונות כאלה, לעזור ולסייע, עליך להתפלל לה' שייתן לך שפע גדול עוד יותר, כדי שתוכל לסייע בענייני קדושה בגדלות הולכת ועולה. ובמקביל, כמובן צריך למצוא את הדרך לינוק ולהתמלא בקדושה גם בשאר ענייני עבודת ה'.
למה התורה מתארת את ה' בתכונות אנושיות כמו כעס, קנאה ואפילו אהבה, אם הוא למעלה מהכול?
אין ספק שכל התארים שאנחנו מתארים בהם את ה' אינם מכוונים אליו יתברך, שהרי הוא מרומם מכל זה, "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". וכל מה שאנו אומרים על המידות האלוקיות הוא רק על התגלותו כלפי העולם, הדרך שבה הוא מנהיג את בני האדם ויחסו אליהם, ולא חלילה מהותו ועצמותו, שאין שום מילה או אות שיכולות לגעת בהן. ועוד: הכעס אינו חלילה המידה העיקרית. שלוש עשרה מידות של רחמים הן המידות העיקריות שבהן ה' מנהיג את עולמו, ולצידן, כדי לעודד אותנו ולהניע אותנו, יש גם מידות שנוגעות לשכר ועונש. אבל העיקר הוא הטוב האלוקי: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
אני מרגישה שה' רוצה ממני יותר מדי. מותר להגיד "אני לא יכולה"?
המגיד מדובנא אמר משל נאה על הפסוק "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל": אורח הגיע לבית מלון, ונער לקח את הכבודה לחדר. כשחזר וציפה לטיפ, נתן לו האורח פרוטה אחת. "זה כל מה שאתה נותן לי?" שאל הנער, "זה היה כבד מאוד!" אמר לו האורח: "אם זה היה כבד, סימן שזה לא היה התיק שלי". כך אומר הקדוש ברוך הוא: אם עבודת השם היא יגיעה בשבילך, סימן שלא הייתה זו עבודת השם.
אנחנו צריכים להעמיק בהבנת התורה ולראות שדבריה מתוקים מדבש ונופת צופים. ואולי זו המטלה החשובה ביותר שמוטלת עלינו: ללמוד את המתיקות הנפלאה של עבודת ה', שאינה עול כבד שקורסים תחתיו ומרגישים שאי אפשר, אלא זכות נפלאה, מלאת אור ומתיקות, בקרבת ה' על ידי התורה והמצוות.