[בסיומו של ספר ״לקראת כלה - דברים אל האוהבים דבריה של שבת קודש" שנכתב בעילום שם, נכתבו הדברים דלהלן].
הנה נוהג הוא בעולם, בשעה שרוצה בעל התוצרת להעיד על תוצרתו ולשווקה לרבים, פותח הוא חלון ראווה עליהם, אשר בעדו נשקפים מבחר מוצריו ומטעמיו. באמצעותו מגדיל הוא את קהל לקוחותיו, וצדם במכמורתו. אם כי אין הנחתום מעיד על עיסתו ואין היוצר מעיד על יצירתו, אולם היצירה הנשקפת מבעד לחלון מעידה בעצמה על עצמה ומכרזת על טיבה ועל טוב טעמה, אף באין אומר ובאין דברים נשמעים מפי בעליה.
כנוהג הזה נהג בעליה של השבת עם קהל לקוחותיו, הלא המה עמא קדישא מקבלי מתן שבת, כאשר רצה להציע בפניהם את מבחר יצירתו ותכליתה, דהיינו להתעימם מעין עולם הבא על מנת לקרבם באהבה וברצון אל תחומו ומושגיו, תהלוכותיו ונימוסיו. להגשמת רצונו זה פתח להם חלון ראווה אליו, הלא היא שבת קודש, אשר דרכה נשקפת מעט צחותו וזכותו של אותו עולם, ובאין אומר ודברים מעידה היא על בית גנזיו יתברך אשר ממנו נחצבה. ועשה זאת נורא כל עלמין למען הקל על לקוחותיו, עם מדושני עונג, כדי שיוכלו לקלוט את אורותיו והרגשותיו, נועמו ועינוגו של עלמא דאיתכסיא אשר עין לא ראתה זולתו יתברך. למען יחמדו ישראל יופיו כלכם, ויתאוו עד כלות נפשם לרכוש את מועדיו.
אך דא עקא, שאין בכוח זגוגיתו של אותו חלון ראווה דמתקרי שבת קודש, אשר ממנו נשפכים מעט מטללי אורותיו של עולם הבא אל חשכת עולם הזה, לשקף את האור כמלוא עוצמתו, כי דל כוחה של אותה אספקלריה הניצבת כחלון, להזרים את כל תעצומות אורו של עולם הבא, משום שאותה אספקלריא עבה היא כהה היא, ולא עוד אלא שאף מקטנת היא את תוצרת מוצריו פי ששים, הן בכמותם והן באיכותם, כי שבת היא אך אחד מששים מעולם הבא.
אמנם, עדיין מעיד ומכריז הוא אותו אשנב מופלא על הדר תפארת מרכולתו של עלמא דקשוט, ומהווה דוגמא לאותו אור ונועם עולמים העצום והנורא אשר יתגלה באחרית, הרבה יותר ממה שחלון הראווה הנהוג בעלמא דשיקרא מציג את מוצריו בפני לקוחותיו.