עוד ממעשי גדולי הדורות, בחובת הבקיאות בהלכות ספר תורה:
כתב אא"ז באגרא דצבי (רמז קעז אות א): נודע המעשה שאירע עם הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל, בשעה שעמד להתקבל לאב"ד דקראקא, בא לו אביו החתם סופר בחלום, ואמר לו שילמוד ויחזור על הלכות ספר תורה, וכשבא לשם אירע שאלה בספר תורה וידע לפסוק הדין, וגילה להם שאביו ז"ל אמר לו בחלום ללמוד הל' ס"ת.
וכבר הוה עובדא אצל הגה"ק בעל ישמח ישראל מאלכסנדר זצ"ל, דאחר הסתלקות אביו הק' הביאו לפניו את כתב הרבנות ומינוהו לרב דמתא במקום אביו, אבל הוא לא הסכים לכך, וטעמו ונימוקו כי אמר שעדיין לא למד בעיון הל' ספר תורה להיות בקי בעל פה, וע"כ הוא ירא פן תקרה 'שאלה' בס"ת והוא לא ידע לפסוק, לכן לא הסכים לקבל עליו הרבנות עד שידעו בעל פה (מגדולי החסידות ח"ד עמ' עד).
כתב בתורת מנחם להאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (חלק ו): פעם הגיע אברך אל הראגאטשאווער זצ"ל כדי לקבל סמיכה, ובמקום לבחון אותו ביורה דעה כרגיל, אמר לו הראגאטשאווער שילמוד תחלה הלכות קריאת התורה, ולאחר זה יתן לו סמיכה. במענה לתמיהתו של האברך על כך, שאינו מוצא לנכון לבחנו ביורה דעה אלא מורה לו ללמוד הלכות קריאת התורה, אמר לו הראגאטשאווער: בכלל רואה אני שהנך ירא שמים, וממילא, כשתבוא לידך שאלה ביורה דעה ולא תדע להשיב, בודאי תאמר להשואל להמתין עד שתעיין בפסק ההלכה, או שתשאל אצל מישהו אחר (ואם יהיה צורך בדבר – תכתוב לרבנים גדולים). אבל כשתתעורר שאלה באמצע קריאת התורה, למשל, בנוכחות הגבאי וכל הקהל – עלול הנך להשיב בלא ידיעת ההלכה לאמיתתה, כיון שזהו בזיון להספר תורה שיישאר מונח על שלחן הקריאה עד שתגמור לעיין בדבר (ובודאי אי אפשר להשאיר את הספר תורה עד שתכתוב לרבנים ותקבל את תשובתם), ומה גם שזהו בזיון להרב. העצה היא איפוא – סיים הראגאטשאווער את דבריו – שתלמד תחלה הלכות קריאת התורה.