Skip to content
השגחה פרטית

אבא שולח פרנסה

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מספר ר' צ' כהן מבני ברק:

מאז ומעולם זכיתי לשקוד על התורה ועל העבודה, לשבת בבית ד' וללמוד את תורתו בכולל חשוב. תמיד ידעתי שצריכים גם כסף כדי לחיות, ובשביל זה ההשתדלות שלי היא ללמוד את 'שער הבטחון' בספר 'חובות הלבבות', ולקחת מוסר השכל מפרשת המן. אני מרגיש שצריכים לפרסם את גלגולי הפרנסה שלי, כדי לחזק את כל מי שבוחר להקדיש את רוב היום ללימוד תורה, וכדי שנתחזק כולנו בכך שפרנסה מגיעה משמיים, ורק הקב"ה מוציא לחם מן הארץ.

בשנים הראשונות לנישואיי קיבלתי מהכולל מלגה נאה, שהייתה הבסיס בפרנסת ביתנו. כמה שנים למדתי בכולל החשוב הזה, ועם הזמן התחלפו הלומדים. אני נשארתי בפינתי, והחברים המשיכו, מי למלאכת כפיים ומי למשרה תורנית. במקומם הגיעו אברכים צעירים, שראו בי את הוותיק והלמדן מבין הלומדים. מבלי שמישהו ימנה אותי או יכוון אותם, הם כבר קלטו את הכתובת, ועל כל שאלה וספק הם פנו אליי. כך יצא שהפכתי למעין 'משיב', כשאני עונה לכל אחד ומורה דרך בלימוד הסוגייה ובהבנתה.

ראש הכולל הבחין בהתפתחות הזאת, והיה מרוצה מהעניין. הוא אף החליט להוסיף לי על המלגה הקבועה. אבל, מי שהיה פחות מרוצה היה אני. הרגשתי שאני דורך במקום. רציתי להתקדם וללמוד עוד ועוד בדרך שכבר התוודעתי אליה, באחד ממרכזי התורה הגדולים בארץ הקודש, אלא שאחרי בירור קצר התברר שהם מעניקים מלגה נמוכה משמעותית. סכום כסף משמעותי מההכנסה החודשית עלול לרדת אם אעבור לשם, וממה נתפרנס?

סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו

שוחחתי על כך עם זוגתי, פרשתי את שאיפתי, שקלנו את העניין לכאן ולכאן, והמסקנה שאליה הגענו היא כי מי ששולח לראש הכולל את הכסף כדי להביא לי, יכול לשלוח את הכסף ישירות אליי.

לקראת הזמן החדש עברתי לכולל הנכסף, ובאמת גיליתי כי הוא הכולל שמתאים לי יותר, וכאן ביכולתי להמשיך ולהתפתח בסייעתא דשמיא. וכסף, נו, מה עם כסף? עוד לא הספקתי לחשוב על כך, כשחבר שמכיר אותי ניגש אליי וסיפר כי הוא חבר בארגון תורני ידוע, ושם מחפשים כעת בוחן בהלכה. התבקשתי לבחון מדי חודש ארבעים אברכים תלמידי חכמים. כל זה דורש השקעה בין הסדרים באופן שמתאים למידותיי, והמשכורת – מכובדת. כך נסגר הפער בין התמיכה של הכולל הקודם להכנסה העכשווית.

בינתיים המשיכה נוות ביתי בעבודתה כמחנכת. במסירות נפש יצאה לעבודה יום אחר יום, כדי לפרנס את ביתנו וכדי לחנך בנות ישראל. באופן כללי התאימה לה העבודה, אבל באחת השנים נפל עליה עומס גדול מדי, היא חוותה קשיים רבים, והמסקנה שאליה הגענו הייתה שחייבים להפחית משעות העבודה. לא לצאת כל יום, להוריד שעות, ולחלק את הזמן באופן הגיוני בהתאם לכוחות ולדרישות של הבית והמשפחה.

בבית הספר באו לקראתה, התחשבו, לא פיטרו אותה, ואכן הורידו שעות. השינוי היה חשוב ותועלתי מאוד, אלא שהוא גרר בעקבותיו גירעון של שלושת אלפים שקלים. זהו הסכום החודשי שירד אחרי השדרוג. ואנחנו כבר משפחה גדולה עם צרכים גדולים. להוריד סכום כזה זה ממש כמו לחתוך בבשר החי. איך מתמודדים עם זה?! אבל אנחנו ידענו כי רצון ד' שאשתי תעבוד פחות, ושעל הכסף לא צריך לחשוב. הן הקב"ה חושב מחשבות ומתכנן עלילות.

באותם ימים רכש אבי עבור אחי שנישא לפני שנה, דירה להשקעה בדרום, וחיפש לו שוכר. אחרי הרבה תפילות נמצא שוכר עשיר, ששכר את הדירה בשביל הפועלים שלו, במחיר גבוה מהמקובל. אבי והשוכר שוחחו על החיים, ואיכשהו התחיל האיש לספר שהוא התחיל את דרכו בעולם התעסוקה כמנקה. עם הזמן הוא התקרב לתורה ולמצוות, והוא מכבד את השבת בכל מאודו. ככל שהוא השקיע יותר בכבוד השבת, הוא ראה יותר ברכה. הכנסותיו הלכו וגדלו באורח פלא, הוא השקיע פה ושם, ועכשיו הוא כבר בעל חברה גדולה שיש לה כמה סניפים, והוא מקפיד להפריש סכומים גדולים לצדקה ולהחזקת תורה – שישים אלף ש"ח בכל חודש! הוא נוכח לראות שרק ברכה יש לו מזה.

סיפר לו אבי שיש לו בן, היינו אני, שהוא אברך כולל ואב למשפחה ברוכה, והציע לו לתמוך בי ולהגדיל את זכויותיו. השוכר חשב על כך, ובו במקום החליט כי הוא מעוניין בזה, וביקש את פרטי חשבון הבנק שלי.

כשאבי סיפר לי על כך הוא לא ידע עד כמה השוכר רציני, ומה גודל התמיכה שהוא מתכנן. ההפתעה הגיעה בחודש הראשון שאשתי התחילה בעבודה המקוצצת. אז לראשונה הכניס אותו שוכר עשיר תמיכה בסך שלושת אלפים שקלים בדיוק! הוא המשיך בתמיכה הזו גם בחודשים הבאים. ראינו בחוש כי ד' עימנו, לא חסרנו דבר!

גם אחרי שאשתי חזרה לעבוד בהיקף הקודם, וזה סיפור השגחה בפני עצמו, המשיך אותו שוכר עשיר להכניס את התמיכה החודשית שלו.

עד הנה עזרונו רחמי הבורא ולא עזבונו חסדיו, ואנו ממשיכים לשאת עינינו לאבינו שבשמיים, שלא יעזבנו ולא ייטשנו לנצח.

More in this printout

View the whole printout