Skip to content
השגחה פרטית

מדוע החליט ה'בת עין' להישאר לדור בצפת?

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Hebrew
View printout

השגחה עליונה

סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע

למעלה משישים שנה כמהה נפשו של הרבי הקדוש ה'בת עין' לעלות לארץ הקודש ולקבוע מושב בעיר הקודש ירושלים, סמוך ונראה למקום המקדש. אלא שמשפט אחד, חצוב אמונה שלמה וטהורה, שהגיע לאוזניו, שינה את דעתו ברגע אחד.

משאת נפשו של הרבי הקדוש רבי אברהם דוב מאווריטש בעל ה'בת עין', משך ימים ורבים ושנים – הייתה לעלות לארץ הקודש ולחונן את עפרה. מרבה היה לדבר בשבחה של ארץ האבות, והיו עיניו וליבו נתונים אליה כל הימים. הרבי הקדוש ראה בארץ ישראל שלמות העבודה וקבלת עול מלכות שמיים, ובספרו הקדוש הוא מאריך פעמים רבות בעניין קדושת הארץ ומעלתה.

כה פיעמה בקרבו קדושת ארץ ישראל, עד שמסופר המעשה המופלא הבא:

פעם אחת הגיע הרבי ה'בת עין' לבקר את רבי אהרן מז'יטומיר, ששוכב היה במיטתו בהיותו נתון בחולי קשה ומסוכן. והנה אך ראה אותו רבי אהרן, ומיד שש ושמח לקראתו באומרו:

"ברוך הבא, רבי אברהם בער! הרופאים אמרו לי כי רפואתי היחידה היא שאשתה מים מארץ ישראל, וכעת מה טוב שבאתם, שהלוא חפצים אתם לעלות לארץ הקודש, וליבכם בוער בקדושתה; אם כן, טלו אפוא מים מלוא הפה ותריקו אותם אל כלי, או אז אשתה מהמים וישלח לי ד' מזור!..." עשה רבנו כדברי רבי אהרן, ורבי אהרן שתה מהמים ואכן התחזק והבריא.

והנה, בסופו של הקיץ של שנת תקצ"א, לאחר דרך ארוכה, תלאות, ניסים גדולים ונפלאות שהתרחשו במהלך המסע, עומדות היו רגליו של הרבי הקדוש ה'בת עין' על אדמת חופי העיר עכו. לאחר למעלה משישים שנות כיסופים וכמיהה, באה משאת נפשו של רבנו על סיפוקה.

שמע בואו של הרבי הקדוש בשערי ארץ הקודש הגיע לאוזנם של יושביה, שמיהרו לשגר את בקשותיהם שיואיל הצדיק לבוא ולקבוע אוהלו בגבולם. הצעות שונות עמדו בפני ה'בת עין', כשבראשן ניצבת עיר הקודש והמקדש ירושלים.

באותם ימים היה מעוז החסידות בארץ ישראל – בערי הגליל. ראשית מדרך כף רגליהם של תלמידי ה'בעל שם טוב', ובראשם רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק – היה בעיר צפת. גם אחרי שעברו מסיבות שונות לעיר טבריה, המשיכה צפת לשמש אכסניה לגלי העלייה החסידית שבאו אחריהם.

היה זה כעשרים שנה לאחר הסתלקותם של שלושת מאורי החסידות – הצדיק מקאליסק, ה'לבושי שרד' וה'באר מים חיים', והייתה צפת עומדת כמי שאין לה רועה ומנהיג, אדמו"ר מהיכלו של ה'בעל שם טוב' ותלמידיו, שינהיג את עדת החסידים. הגיעה אפוא משלחת חסידים נשואי פנים מצפת, שביקשה מה'בת עין' שיבוא לשכון בתוכם.

לא בקלות קיבל רבנו את ההחלטה לקבוע את מושבו בצפת באורח קבע. בליבו קיננה התשוקה לעמוד בשערי ירושלים עיר הקודש, ולכונן את ביתו ואת בית מדרשו בסמיכות למקום אשר ממנו לא זזה שכינה. בינתיים קיבל הרבי את בקשת תושבי צפת, לעשות עמהם את הימים הנוראים ואת מועדי חודש תשרי הקרב ובא.

יהודי צפת לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות. בלב כולם הייתה הציפייה כי יישא המקום חן בעיני הרבי, ובו יקבע את משכן קודשו. ביום ראש השנה הקדוש מלא בית המדרש שבו בחר הרבי להתפלל את תפילות החג, בהמוני חסידים, אנשים, נשים וטף שבאו להתפלל במחיצתו. הס הושלך בהיכל לפני תקיעות השופר, עת עלה הרבי לשאת דברים, כנהוג.

"רבותיי! ראש השנה היום, וצריך לחזור בתשובה!" אמר הרב מילים ספורות אלה בלבד, ומיד געה כל הקהל בבכייה.

הגיעו ימי חול המועד. אז התרחש המעשה המיוחד שבגינו גמר הרבי אומר בליבו להישאר בצפת. ומעשה שהיה – כך היה:

באחד מימי חג הסוכות ישב רבנו בסוכתו, והנה הגיע לאוזניו קולה של אם הקוראת לבנה:

"ירחמיאל בני, הן יום שמיני עצרת קרב ובא, ובני ישראל יבקשו על הגשמים, ואז ישמע ד' לתפילתם ויחלו הגשמים לרדת תיכף. עלה אפוא והורד מן הגג את המחצלות הנמצאות שמה, כי חוששת אני שמא תתקלקלנה מן הגשמים!"

בראות ה'בת עין' הקדוש אמונה תמימה וזכה זו הנטועה כמסמרות בליבן של נשות צפת, שליבן סמוך ובטוח בד' שומע תפילה כי בוודאי יוריד גשמים, גמר אומר כי מקומו בצפת, בינות לאנשי אמונה וביטחון שכאלו.

------ לרגל הילולת הרה"ק רבי אברהם דוב בער ב"ר דוד מאווריטש ה'בת עין' זי"ע

More in this printout

View the whole printout