וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְי לִי לֵאלֹהִים: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וגו': (כח, כא-כב)
והיה ה' לי לאלהים. ועד עתה אינו לאלהים חס ושלום. ורש"י ז"ל פירש שלא ימצא פסול בזרעו (ספרי דברים ו ד), ואין אני יודע היכן רמוז דבר זה באומרו והיה וגו'. ועוד הבטחה זו תמיד היא תלויה ועומדת, ואימתי יהיה קץ הגבול לעשות האבן מצבה. והנכון הוא שנתכוון לומר שיתיחד אליו שם ה' לאלהים, כדרך שנתיחד על אבותיו 'אֱלֹהֵי אַבְרָהָם' 'אֱלֹהֵי יִצְחָק' (פסוק יג), גם יאמר עליו 'אלהי יעקב', והוא אומרו לי לאלהים פירוש לי בייחוד. ודבר גדול דִבֵּר יעקב בזה, ותמצא שכן היה דכתיב (להלן לג כ) וַיִּקְרָא לו אֵל אֱלֹהֵיֵ יִשְׂראל, ואחר כך שלם נדרו אשר נדר לעשות אבן הזאת (שם לה יד):