אִם רִאׁשֹונִים כְּמַלְָּאכִים- ָהַמְּקֻבַל הָרֹו ב ׁשָלם עָגִיב זצ"ל
- Vayeitzei
- 5787
- Hebrew
המקובל הגאון רבי שלום עגיב זצ"ל- נולד בסביבות שנת ה'תקנ"ט (5500) בטריפולי שבלוב. כבר בילדותו ניכרו בו כישרונות מופלאים ושקידה עצומה בתורה. גדל בתורה וביראת שמיים והתעלה במעלות התורה עד שנמנה עם גדולי חכמי טריפולי. היה גאון בנגלה ובנסתר, בקי מופלג בתלמוד ובפוסקים ומגדולי המקובלים בדורו. על אף היותו סגי נהור, ידע את תוכנם של ספרים רבים בעל פה, והפליא את שומעיו בבקיאותו העצומה. נודע בכינוי 'סיני ועוקר הרים', המעיד על בקיאותו הרחבה ועל חריפותו בתורה. לגדלותו בחוכמת הקבלה יצא שם דבר, עד שחכמי דורו היו אומרים עליו: "אל תקרא עגיב אלא עג'יב", כלומר מופלא. רבים פנו אליו לקבל את ברכתו, ובקרב יהודי לוב השתמרו מסורות על ניסים וישועות שנעשו בזכותו.
רבינו שימש כאב"ד בטריפולי ונמנה עם מנהיגיה הרוחניים של הקהילה. בבית הדין פעל לצד הגאונים ר' אברהם חיים אדאדי, ר' פריג'א דאבוש ור' יוסף רובין. לצד פסיקת ההלכה עסק גם בתקנות שנועדו לשמור על חיי הדת והקהילה. הקדיש את חייו ללימוד תורת הנסתר ולהרבצתה ברבים. בכל לילה קם לפני חצות הלילה ללימודו. בשל היותו סגי נהור היו מלווים אותו לביה"כ ולביהמ"ד, אולם גם כאשר לא הגיע מלווה, לא ויתר על לימודו הקבוע. היה יוצא לדרכו בחשיכה וצועד באיטיות כדי שלא לאחר לביהמ"ד. משהגיע למקום היה עוסק בלימוד הזוהר הקדוש עד אור הבוקר, כשהנוכחים מקשיבים לביאוריו העמוקים. תלמידים רבים התקרבו אליו ולמדו מפיו את תורת הקבלה. נודע בקרב יהודי טריפולי כצדיק וקדוש, ומסורות רבות על מופתיו וישועותיו עברו מדור לדור. בני הקהילה ראו בו אחד מגדולי חכמיה ופנו אליו בענייני תורה, עצה וברכה. על אף עיוורונו המשיך לשקוד על התורה, ללמד את תלמידיו ולהאיר את עיניהם בתורת הנגלה והנסתר. נפטר בשנת ה'תרכ"ט (5730.) חי כ־51 שנים. ציונו בעיר טריפולי שבלוב. זכרו נותר חקוק בלב בני הקהילה, ותורתו והנהגותיו נמסרו מדור לדור.
בנו: הגאון ר' רחמים (כיהן כרב וכדיין בטריפולי. למד תורה וקבלה מפי אביו והמשיך את דרכו). מתלמידיו: המקובלים הגאון רבי אברהם חיים אדאדי (מח"ס 'השומר אמת' ו'ויקרא אברהם'), הגאון ר' חי מימון (מח"ס 'באר לחי', שבו הביא מחידושי רבינו), בנו הגאון ר' רחמים. מספריו: •באר לחי- ספרו של תלמידיו ר' חי מימון והביא שם גם מחידושי רבינו.
המצב הכלכלי של יהודי טריפולי תחת שלטון הטורקים היה ירוד מאוד. חוץ מכמה עשירים בודדים, הייתה העניות מנת חלקם. בין העניים המרודים היה גם 'בארה', שמשו של רבינו. משכורתו הדלה לא הספיקה למחייתו ולכן חיפש, ככל יהודי המקום, הכנסות צדדיות. היה לו סכום כסף שאותו צבר במשך שנים רבות והיה משתמש בו כדי להלוות לשוטרי המקום סכומי כסף קטנים עד לתשלום משכורתם על ידי השלטונות. כך הרוויח משהו נוסף על משכורתו הדלה. פעם בא אליו שוטר וביקש הלוואה גדולה מהרגיל ולזמן ארוך. 'בארה' סירב למלא בקשה זו. השוטר אמר לו: "אגלה לך סוד שיגרום לך רווח גדול מאוד: בעוד ימים אחדים המלכות תפסול מטבע פלונית. אם תיפטר מן המטבעות האלו אשר ברשותך, תצא ברווח גדול". 'בארה' הלווה לשוטר את ההלוואה והרהר: "מה לעשות במטבעות הנמצאות תחת ידי?". הוא החליט לקנות תמורתן חיטה ושמן בשוק. ביום השוק הקרוב נטל את כספו וקנה בו את כל כמויות החיטה והשמן שהגיעו באותו יום לשוק. לשאר הקונים שבאו לקנות מצרכים אלה, כדרכם מדי שבוע בשבוע, לצורכי ביתם, לא נשאר מה לקנות, כי כל הסחורה אזלה.
התושבים התלוננו אצל חמודה באשה, שהיה המושל של טריפולי. הלה חקר בדבר, וכאשר נודע לו על מעשהו של 'בארה', ציווה להשליכו לבית הסוהר ולפצות את האנשים שבאו להתלונן על המחסור בחיטה ובשמן. למחרת קיים המושל את משפטו של 'בארה', שהואשם בכוונה להרעיב את תושבי העיר ולגרום על ידי כך להתמרדות ולמהומות. דינו יצא לתלייה ומועדה נקבע ליום השבת הקרוב, מול בית הכנסת הגדול, למען ישמעו וייראו כל המעיזים להמרות את חוקי המלכות. השמועה התפשטה בעיר ואבל כבד ירד על יהודי טריפולי.
מאות נשים נהרו לבית 'בארה' כדי לבכות עם אשתו הצעירה ואימו על גורלו המר. בין הנשים הייתה רוכלת בשם מסעודה, שהיו לה מהלכים בבתיהם של נכבדי העיר והקצינים הטורקיים, ובכללם גם בביתו של המושל. צרת אימו ואשתו של 'בארה' נגעה לליבה, והיא אמרה להן: "אני מוכנה ללכת איתכן לבית המושל ולהתחנן בפני אימו שתשפיע על בנה לבטל את גזר הדין". שלוש הנשים הלכו לאם המושל וזו הושפעה מדבריהן והבטיחה לעשות כמיטב יכולתה. היא ביקשה מהן לשוב למחרת כדי שתעדכן אותן.
המושל בא לאימו כדי לקבל את ברכתה לפני לכתו לתפילה במסגד, אולם היא סירבה לברך אותו עד שיבטיח לה לחון את 'בארה', אבל כל הפצרותיה ותוכחותיה שלא לשפוך דם נקי עלו בתוהו. למחרת, יום שישי, שמעו שתי הנשים, אימו ואשתו של 'בארה', את הבשורה המרה מפי אימו של המושל. שתיהן חזרו מיואשות לביתן ולאבלן. מישהו אז יעץ להן לפנות לרבינו ולהתחנן לפניו שידאג לשמשו הנאמן. הנשים הלכו לבית הרב וראו אותו מתכונן לקבלת השבת, כי דרכו בקודש הייתה לקבל את השבת ביום שישי כבר משעת הצהריים.
אחרי שהרב שמע מה שקרה, אמר להן: "לכו הביתה ותכינו את כל צורכי השבת. הלילה לפני חצות ישוב 'בארה' לביתו ויספיק לקדש על שולחנו". אחרי אכילת פת ערבית בליל שבת נרדם המושל חמודה באשה. לא עברה שעה קלה והוא הרגיש שמישהו מכה אותו חבטות כואבות. הוא התעורר, הדליק אור, אבל בחדר לא היה איש. השומרים עמדו בחוץ כרגיל. המושל חזר למיטתו ונרדם, אבל כעבור רגע הוא הרגיש מכות חזקות יותר. צעקות וצרחות איומות נשמעו מפיו. השומרים הוצבו גם בחדר השינה. הם היו אובדי עצות, כי לא ראו דבר.
היועצים הובהלו להתייעצות דחופה בארמון המושל. אחד מהם אמר: "אדוני המושל, אנחנו רואים במכות אלו עונש מן השמיים. עליך לבקש חנינה מן המכים ולשאול לסיבת הדבר". כאשר חזרו ונשנו המכות, הוא צעק כלפי המכים: "מה פשעי ומה חטאתי? הודיעוני ואדע לתקן את דרכי". בת קול נשמעה: "איך העזת להשאיר את ר' שלום עגיב בלי שמש שילווה אותו לבית הכנסת? מדוע אסרת את שמשו?".
"מי אתם?", המושל תמה. שוב נשמעה בת קול: "אנחנו ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בנו, אשר ר' שלום הוגה יומם ולילה בספרנו, ספר ה'זוהר'. אם לא תשחרר את שמשו עוד הלילה, מרה תהיה אחריתך". המושל קם ממיטתו, מבוהל ורועד, התלבש ויצא בחשכת הלילה עם יועציו אל בית הסוהר. שם דרש ממנהל הכלא לפתוח לו מיד את דלת התא שבו כלוא 'בארה', כבול בידיו וברגליו.
'בארה', שחשב כי באים להובילו לתלייה, ביקש בקול תחנונים שהות לקרוא 'וידוי' וקריאת שמע. אבל המושל הרגיעו ושאל: "מדוע לא הודעת לי כי אתה שמשו של ר' שלום עגיב? עליך למהר עכשיו וללכת איתי לבית הרב, כדי לבקש יחד את סליחתו". בחשכת הלילה עשו המושל, יועציו וכמה שוטרים את דרכם אל בית הרב, ובראש השיירה 'בארה', המראה את הדרך. כשהגיעו לבית הרב ביקשו כולם את סליחתו. הרב האיץ ב'בארה' שימהר לביתו ויקדש על שולחנו לפני חצות. "כך הבטחתי לאימך ולאשתך", הרב אמר. הדבר היה לנס ולמופת בעיני כל תושבי טריפולי, יהודים ונוכרים כאחד. ושם שמיים התקדש ברבים.
אם למישהו מהקוראים יש את תמונת הציון או איור כיצד רבינו נראה, נשמח מאוד שישלח למייל
פרשתפרשת ויצאויצא || י"אי"א כסליוכסליו תשפ"זתשפ"ז ––י"זי"ז כסליוכסליו תשתשפ"זפ"ז || גיליוןגיליון 343466 || פניניפניני הצדיקיםהצדיקים ||