אלא שעדיין יש להבין, מדוע באמת צותה רבקה את יעקב לשקר, ובפרט לפי מה שכתב רש"י שם, והוא מחז"ל, שעל פי הדיבור עשתה, וכי לא היתה אפשרות אחרת לפני המקום לגלגל את הברכות ליעקב בלי שיצטרך לשקר. ובמיוחד קשה זה להבין אחר שידענו שיעקב הוא עמוד האמת בעולם דבבחי"כ חתן אמת ליעקב, וכל כך התרחק יעקב מהשקר עד שבמעשה דינה שהוצרכו לעסוק אתם במרמה לא דיבר אתם יעקב אלא השאיר את העסק עם אנשי שכם לבניו. וא"כ מדוע סיבב המקום שהברכות יחולו על ראש יעקב בדוקא על ידי השקר והתעתוע?
אמנם נראה, שכמו שראינו אצל אברהם אבינו שהוצרך השי"ת לנסותו בעשר נסיונות עד שעלה ונתעלה למדרגתו הרוממה, כמו כן אצל יעקב היה צריך לעבור נסיון כדי לבחון את גודל מדרגתו ודביקותו בה'. וכשנעיין נראה שהנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו היו נסיונות נגד טבעו ומזגו, כי הלוא דרך אברהם בעולם היה לפרסם את שם ה' על ידי שהראה את מדת חסדו וטובו של המקום – "חסד לאברהם". עבודת השי"ת של אברהם היתה מיוסדת על מדת החסד של הקב"ה שהתגלמה באישיותו של אברהם. כל האלפים והרבבות שהצליח אברהם אבינו לקרב לה' היה על ידי החסד שעשה הוא עם הבריות, שבזה הוא הסביר לאנשים שמעשיו שופעים מכח מדת החסד של הקב"ה.
ולכן כשבא הקב"ה לנסות את אברהם ולראות אם באמת הוא ירא אלקים, הוכיח לנסותו באופן שנראה כאילו הוא בניגוד ישיר ובכיוון ההפוך ממדת החסד. ולדוגמא: כשאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, הרי הוצרך לעזוב את ביתו ואת אביו הזקן, דבר שבודאי הכאיב לו. לאחר כך הוא נצטוה לגרש מביתו את הגר ואת ישמעאל בנו באופן הנראה כמאד אכזרי, וזה בודאי לא היה נעים לאברהם לעשות. והעולה על כולם, נסיון העקדה, שבו הוצרך להקריב את בנו יחידו כקרבן – דבר שהיה נגד כל מציאותו ונגד כל השקפותיו.
וכן הוא הדבר גם אצל יעקב. כל טבעו ומציאותו סלדו מהשקר; הזיוף וההעתוע היו אצלו בגדר עבודה זרה וגועל נפש. ולכן כשרצה ה' לנסות את מדת דביקות יעקב בה', לא מצא מקום יותר הגון לנסותו ממדת האמת, כי עכשיו הוכרח יעקב לפעול נגד מגמת חייו ועמדתו הבלתי פושרת בשביל האמת, ורק אם אמנם יעשה כן משום שנצטווה לעשות כן, אז יוכרר ויובחן כי כל מעשיו לשם שמים. ומבואר מזה שענין נטילת הברכות מעשו היה "מעשה העקדה" של יעקב. כל אחד מהאבות היה צריך לעבור "מעשה עקדה" – נסיון נגד מהותו וטבעו.