מצינו בגמ' סנהדרין (צו, א) שהיתה עיר בשם "קושטא", וכולם דיבורו רק אמת, ומכח מידה זו לא היה למלאך המות שליטה עליה, ומעולם לא מתו שם. פעם אחת עבר לגור שם איש בשם "רב טבות" ונשא שם אשה מבנות המקום, ונולדהו להם ב' בנים, לימים נכנסה שכנה לשאול את אשתו, ואשתו היתה עסוקה ברחיצת ראשה, ולא היה נעים לו לומר שאשתו רוחצת את ראשה, לכן שינה בדיבורו ואמר שאשתו לא בבית, לאחר ימים מתו ב' בניו, וכשבא לנחמו שאלוהו על סיבת פטירתם, הרי מעולם לא היה פטירה זו בעיר, אמר להם כל הסיפור – ומיד ביקשוהו שיעזוב את המקום, לא להביא עליהם עונש מיתה.
לכאורה רב טבות, בוודאי לפני שנכנס לעיר הזאת לא שינה בדבריו, שהרי מסתבר שלפני שבא לגור שם חקרו אנשי המקום היטב אם משנה בדיבורו או לא, שהרי יודעים שחייהם בסכנה אם יכניסו אדם המשנה בדיבורו. – ובודאי שעבר את המבחן כניסה בשלום, מפני שלא שיקר, א"כ האיך יתכן שדוקא במקום זה התקלקל.
אלא – כל הזמן לחם על עצמו לא לשקר, אבל בהגיעו לגור בעיר זאת, לא לחם כבר על זה, כי חשב שאם כולם בסדר גם אני יהיה בסדר במידת האמת, ומתוך שלא לחם בעצמו, שינה פעם אחת, באמתלא של "צניעות", ונענש על זה מאד.