רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש", דבוק היה במדת האמת ונפשו סלדה מן השקר ולו הקל, בכל צורה שהיא. האמת לא ידעה אצלו פשרות וסטיות. כפי שנראה במעשים שלפנינו.
נוהג היה ה"חזון איש" להתפלל "מנחה גדולה" בשעה 12.30 בחצות היום, הן בחול הן בשבת. פעם אירע וקשה היה לכנס מנין למנחה בבית הכנסת שבביתו. ורק בשעה 12.45 נמצא העשירי למנין. פנה אליו גיסו רבי שמואל גריינימן ושאלו: הזמנתי לביתי לשעה 1 בצהרים אדם אחד, והנה בגלל איחור מנחה, בודאי אתאחר להופיע לפגישה, ונמצא הלה ממתין עלי שלא כפי שקבענו להפגש?
השיבו ה"חזון איש": מי שדבוק במדת האמת, אין אצלו כאן שום צל של שאלה. יבוטל המנין על ידך, אך מדיבור האמת לא תזוז!!! ואכן התפזר הקהל והמנין התבטל. (ר"מ שנפלד: דגלנו).