מעניין לראות שגם בסיום פרשת בראשית, אנו נתקלים בסוג דומה של בחירה "ונח מצא חן בעיני ה'". מציאת חן היא למעלה מטעם ודעת, בחירה חופשית. ומשום בחירה זו, מציל אותו ה' מהמבול (כמו שמסופר בפרשת נח), ובסופו של דבר מזרעו של נח (מבנו שם) יוצא עם ישראל. בהמשך אנו מוצאים את פרשת לך-לך שבה מסופר איך הקב"ה אומר לאברם "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". אמנם אברהם נמצא בגשמיות וחומריות העולם: "ארצך", "מולדתך" ו"בית אביך" – דרגה המקבילה לגוף היהודי כפי שבחר בו ה' למרות שהוא זהה לחלוטין לגופי אומות העולם. אולם, כעת הגיע הזמן להתקדם, ללכת "אל הארץ אשר אראך", לארץ שבחרתי בשבילך ובשביל זרעך. ועל ידי זה נעשה גם "אראך" – כפי שמוסבר בפנימיות התורה: "אראה ואגלה אותך בעצמך". על ידי שהייתה אצלו הליכה שלא בערך, מגלה הקב"ה – על ידי בחירתו בבני ישראל את מציאותו האמיתית של אברהם ושל כל יהודי, מי הוא ומה הוא.
יש את דרגת היהודי כפי שהוא בתוך העולם – כפי שבחר בנו ה' דווקא מצד גופנו, וכפי שאנחנו עובדים את ה' בתוך מציאות העולם, ויש את היהודי כפי שהוא למעלה מהעולם, מצד נשמתו, ולאחר מכן מצד עבודתו בעולם בקיום תורה ומצוות, שעל ידי כך הוא מתעלה.
חודש תשרי על כל חגיו, מבטא את הדרגה שלנו כפי שהיא למעלה מהעולם. ושאר השנה כולה את העבודה בעולם. כאשר אנו קוראים בתורה, בשבת בראשית שבסיום חודש תשרי, "בראשית ברא אלוקים" אנו מאחדים את שני העניינים - ב' ראשית: ישראל כפי שהם למעלה מהעולם, וישראל כפי שהם תחילת הבריאה.
מקריאת התורה הזו מקבלים את הכח למשך השנה כולה להמשיך את דרגתנו האמיתית בעולם, ולעשות עבודה זו כראוי.