כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית • כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ • וסר עונך וחטאתך תכופר • שקולה שבת כנגד כל התורה כולה • מעשה בחסיד אחד
כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית
'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם' (ב א). מובא בגמ' (שבת קיט:) 'דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכלו' – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר 'ויכלו', אל תקרי וַיְכֻלּוּ אלא וַיְכַלּוּ וכו''.
ובאור החיים הק' (ב ג) תמה על דברי חז"ל הללו וזו לשונו 'ודבריהם רחוקים ודחוקים לפי הנראה, מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו. אין אחר מעשה כלום, ובמה יעשה שותף. עוד מה היא הפעולה הגדולה הזאת שבאמצעותה ישיג השגה זו. ועוד, לו יהיה שיהיה מעשה זה גדול עד מאוד, מנין להם לומר דבר זה – שהוא נעשה שותף. ואם לצד הגדלת השכר, היה להם להגדיל שכרו לחלק לו ברבים (ישעיה נג יב), ואורך ימים וגבורה ועושר וכו', ומנין מצאו להאריך לשון לצד עילאה – להשתתף עמו במעשה בראשית'.
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ
וכתב ליישב זאת בהקדמת יסוד גדול וחידוש נפלא על כל קיום הבריאה. וזו לשונו 'אכן מצינו כי הקב"ה גילה הדבר במה שאמר (שמות כ יא) בעשרת הדברות 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים' וגו', הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים, לטעם הנודע לו, גם ידוע ליודעי אמת. ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא ידוע לה', ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים, וכן על זה הדרך. וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו, וצריך ה' להכינו פעם ב'. ובאמצעות שבת העולם עומד וכו'.
ועל פי יסוד זה מיישב האור החיים הק', כיצד על ידי אמירת ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וזו לשונו 'ולמה שפירשתי אמת יהגה חכם, ודבר ה' בפיהם אמת בטעם צודק. כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים. ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים. ולך לדעת, כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו, כי אם אין מקיימים שבת – אין שבת וכו'. ולזה 'כל המקדש את השבת' וכו', פירוש מקיים ושומר קדושתו, באמצעות זה ישנו לשבת, ומאמצעותו מתקיים העולם. הראת לדעת כי הוא המקיים העולם, ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה'.
וסר עונך וחטאתך תכופר
והנה מובא בגמ' (שבת שם) מימרא נוספת על מעלת המתפלל ואומר ויכולו בערב שבת. 'אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכולו', שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו (ישעיהו ו ז) 'וסר עונך וחטאתך תכופר''.
והקשה על כך התולדות יעקב יוסף (בן פורת יוסף, דרשות והוספות שבת תשובה א ד"ה ועפ"ז יש) וזו לשונו 'ויש לתמוה, וכי בשביל שאומר 'ויכלו' יכופרו כל עונותיו וחטאיו, וגם שיהיה שותף למעשה בראשית בלי עמל ויגיעה'.
אכן, לפי דברי האור החיים כבר התיישב כיצד האומר 'ויכולו' נעשה שותף במעשה בראשית, וכך על דרך זה יש ליישב מדוע מתכפר לו כל עוונותיו. דהנה כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ד) על הבעל תשובה 'ומשנה שמו, כלומר, אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים'. ומאחר שעל ידי אמירת 'ויכולו' ושמירת שבת, הקב"ה נותן כח לבריאה לששה ימים נוספים, נמצא שהוא גרם לעצמו להיות בריה חדשה ו'אחר' הוא ואינו מי שחטא.
שקולה שבת כנגד כל התורה כולה
והיסוד לאלו הדברים – שהאומר 'ויכולו' נעשה כבריה חדשה, יש ללמוד מדברי הבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ט – מעלות וסגולות שבת אות ג) על דברי הגמ' (שבת קיח:) 'אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה [כדור] אנוש – מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו ב) 'אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו'. אל תקרי מחללו אלא מחול לו'.
וזו לשונו 'והנה אמרו בזוהר (ח"ב מז.) מאן דנטר שבתא – כאילו נטר אורייתא כולא, ועיין בגמ' (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה). ועיין ברמב"ם סוף הלכות שבת (פ"ל הט"ו). אם כן המשמר את השבת ודאי מעלה עליו השי"ת כאילו עשה את עצמו.
ויותר מזה עיין נא ידידי מה שכתב הרב הקדוש בעל אור החיים בפר' בראשית, בפסוק 'ויכולו השמים' וכו' ובפסוק 'כי ששת ימים עשה ד'' וכו' (שמות כ יא) ולא 'ב'ששת. ותוכן דבריו הוא: השי"ת עשה רק ששת ימים ואחר כך ברא את יום השבת, ועל ידי שמירת השבת שוב נבראים ששת ימים. וזהו שאמרו רז"ל (שבת קיט:) 'כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית'.
ומעתה תשכיל ותדע מאמר חז"ל (שבת קיח:) 'כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש (דייקא, שאבדו המעלה ההוא שיעלה עליהם הכתוב כאילו עשו את עצמם) מוחלין לו', כי על ידי שמירת השבת לא מיבעיא דמעלה עליו הכתוב כאילו עשה את עצמו, אלא אפילו נעשה כאילו שותף להקב"ה במעשה בראשית, ויעיד עליו היודע תעלומות לטובה, וכנ"ל'.
מעשה בחסיד אחד
והנה מובא בטור (או"ח סי' רסח) 'בספר חסידים (סי' נח), מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות. אמר לו: למה פניך מוריקות. אמר לו: מפני שהייתי מדבר ב'ויכולו' בשעה שהציבור היו אומרים אותו, ובברכת מגן אבות בדברו וביתגדל'.
ויש לבאר מדוע פניו היו מוריקות, על פי המובא במדרש רבה (פרשתן יא ב) 'ברכו באור פניו של אדם, קידשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת'. והנה אדם זה שהעיד על עצמו 'שהייתי מדבר ב'ויכולו' – בשעה שהציבור היו אומרים אותו, ובברכת מגן אבות בדברו וביתגדל', לא זכה למאור פנים של שבת ולכך היו פניו מוריקות.
ובפרט לפי מה שכתב האור החיים הק' (שמות לא טז ד"ה ושמרו) וזו לשונו 'ותדע, כי מן הנמנע החלטי שישיג אדם עלות לעולם עליון, זולת באמצעות השגת ענף ממנו בהיותו בעולם הזה, ולזה אם לא ישיגו ישראל בחינת נשמה זו, אין בהם יכולת לעמוד בגדר עליון. והוא אומרו 'לעשות את השבת', פירוש שבאמצעותו תעשו לכם את השבת, שתוכלו השג עמוד שם ולהתענג נפשם בגנזי עליון'. הרי פשיטא שלא זכה למאור פנים בעולם העליון – אחר שהפסיד זאת לעצמו בהיותו בעולם הזה.