✦ המשלים פרשיותיו עם הצבור מובטח שיאריך ימים ✦ אמירת שמו"ת – סגולה ליראת שמים ✦ מובטח לו שהוא בן עולם הבא ✦ קריאת שמו"ת בעש"ק מכינה את המחשבה – שיוכל לכוון את דיבורי פיו בתפילות השבת ✦ אמירת שמו"ת במתינות ונחת
המשלים פרשיותיו עם הצבור מובטח שיאריך ימים
הנה עתה בתחילת קריאת פרשיות התורה, התחלת הקריאה מעוררת את הזמן להתחדשות וקביעת מסמרות איתנים בקיום מצות העברת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום, להתחזק ולהתמיד בקיום האי מצוה רבא, אשר מחוסר ידיעה, הרבה בני אדם אינם מכירים ויודעים את גודל חיובה ועוצם סגולתה.
מקור מצוה זו למדנו מדברי הגמ' (ברכות ח.) 'אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו 'עטרות ודיבן' (במדבר לב ג), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו'.
ולמעשה פסק המחבר (או"ח הל' שבת סי' רפה סעי' א) שהוא חיוב מעיקר הדין, וזו לשונו 'אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן'.
ובערוך השולחן (או"ח סי' רפה סעי' ב) כתב על דברי המחבר חידוש מופלא שלא מצינו לו חבר. וזו לשונו 'ולא נודע לנו טעמו של דבר, ובוודאי בשעה שתקן משה רבינו לקרות בתורה, תקן גם כן תקנה זו, שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום'.
אכן, מלבד החיוב המוטל על כל אחד ואחד להעביר את הסדרה שמו"ת, נוסף לזה סגולה והבטחה לאריכות ימים ושנים – 'מאריכין לו ימיו ושנותיו'. ובבעל הטורים (שמות א א) הסמיך לזה רמז מפסוקי התורה (שמות א א) 'ואלה שמות בני ישראל', שהוא ראשי תיבות: ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר – יחיה שנים רבות ארוכים לעולם.
אמירת שמו"ת – סגולה ליראת שמים
וראה את המובא באור זרוע (חלק ב' – הל' שבת סי' מב ס"ק א) 'בשחרית משכים וקורא שנים ואחד תרגום, דאמר ר' הונא בר יהודא אמר ר' מנחם, אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן, לעולם ישלים אדם פרשיותיו בהדי צבורא שנים מקרא וא' תרגום. ואמרינן במדרש, ג' דברים צוה רבי את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו, ג' ליראת שמים, ג' לדרך ארץ, ואלו הן של יראת שמים: אל תאכל לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה. משמע קודם אכילה יש לו להשלימה, הלכך יש לו להשלימה קודם בית הכנסת'.
עוד מצינו בספר החיים (אות לט) שכתב 'עוד זאת מצאתי בספר דברי יצחק אות ה', ששמע בשם הגה"ק מהר"ם זללה"ה מסנואבניץ בעל המחבר ספר אור לשמים על התורה, שמי שקוצץ הציפורנים בערב שבת וגומר הפרשה שמו"ת קודם חצות היום דוקא בערב שבת, אזי הוא מובטח לכל השבוע שלא יבא לידי עבירות חמורות ר"ל'. ואולי יש לומר, שהאור לשמים למד את דבריו מדברי האור זרוע בשם רבי – שאמירת שמו"ת בערב שבת מסוגלת ליראת שמים, שמתוך כך שאומר שמו"ת הריהו מתמלא ביראת שמים שמונעת אותו בכל ימות השבוע שלא ייפול לידי עבירות חמורות חלילה.
מובטח לו שהוא בן עולם הבא
עוד יש ללמוד על מעלת אמירת שמו"ת מדי שבוע בשבתו, מן המובא בספר אור צדיקים (חלק ב', עמוד התורה פרק יז) בזו הלשון 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם, וכל הנזהר בהם מובטח אני לו שהוא בן עולם הבא, והם כ"ד דברים וכו'. טו: ליזהר מאוד לבל יעבור מלקרות כל פרשה ופרשה שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע'.
מתוך השכר – ידוע נדע כמה נחת רוח עושה למעלה
נוראות הפליא החסד לאלפים (מבעל הפלא יועץ סי' רפה סעי' ג) על מעלת האומר שמו"ת, שמתוך שכר מי שאומרם יש ללמוד על חשיבות פעולתו. וזו לשונו 'ורבים מעמי הארץ לא ניסו כאלה לקרות הפרשה שמו"ת, ולו חכמו ישכילו כמה היו רצים לקנות בזוזי – אי הוה מאן דאמר: 'מאן בעי סם חיי'. כל שכן שיש לרדוף אחד מצוה זו, אשר עליה אמרו רבותינו ז"ל הקדושים אשר מפיהם אנו חיים 'שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו', נמצא שהמתעצל וחדל מקרא אותה לא חפץ בחיים, והרי הוא כאלו מתחייב בנפשו. הנה, כי כן מי האיש החפץ חיים לא יעבור מלקרוא אותה שבוע בשבוע לעשות נחת רוח ליוצרנו, כי מתוך השכר, ידוע נדע כמה נחת רוח עושה למעלה וכמה פועלת למעלה, עד שפרי מעלליו יאכל שכר טוב, אורך ימים ושנות חיים, ואין לנו שכר טוב בעולם כעשות נחת רוח ליוצרנו, זה כל פרי ידיעת שכר מצות וזה כל האדם'.
עוד מצינו שכתב הפלא יועץ (ערך פרשיות) בזו הלשון 'והנה על כגון זה, מצוה שמתן שכרה בצדה – אורך ימים בימינה, מי שאינו חושש לקיימה, ענוש ייענש. ממה נפשך, אם אינו מאמין בתורה ובדברי חכמים, נידון בצואה רותחת. ואם מאמין ואינו חושש ועל חייו לא חס, הרי זה מתחייב בנפשו ועתיד לתן את הדין – מעין מאבד עצמו לדעת. ומה גם בדבר שקל לקיימו, מאן לא בעי חיי (בתמיהה). הרי זה נמשל כבהמות.
זה כלל גדול בתורה ובקיום המצוות, כזאת וכזאת יתן אל לבו האיש החפץ חיים. ומתוך שלא לשמה בא לשמה – לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים ולתקן את הדברים בשורשן. כי מאחר שהפרשיות הם דברות קדשו יתברך, בודאי יש ויש בהן סודות עליונים על כל אות ואות. ועל כל קוץ וקוץ תלי תלין. וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה והקורא בהן בונה בשמים עליותיו. ואף כי אין אתנו יודע, הקורא קורא כדרכו ויחשוב שיש רזין ורזי דרזין ומעשה ידינו כוננה עלינו'.
קריאת שמו"ת בעש"ק מכינה את המחשבה – שיוכל לכוון את דיבורי פיו בתפילות השבת
וכל זאת הוי הכנה דרבה לקבל את הארת השבת, שיזכה להתפלל בה כראוי וכנכון, כמובא בבת עין (ליקוטים) וזו לשונו 'סגולה ועצה שיוכל אדם לקשר מחשבתו אל הדיבור בתפילות שבת, הוא לראות לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום דווקא ביום ו' ערב שבת קודש. והטעם, כי תורה שבכתב מרמז על בחינת המחשבה, ותורה שבע"פ שהוא פירושי התורה מרמז על בחינת הדיבור. על כן, קריאת הפרשה עם התרגום שהוא פירושו, שקורא ביום ו' עש"ק, עושה פעולה שיהיה דבוק ומקושר אחר כך בשבת קודש בעת התפילה – מחשבתו ודיבורו כאחד'.
אמירת שמו"ת במתינות ונחת
ומן הראוי לומר את השמו"ת במתינות ונחת, כמובא במגיד מישרים (ממרן הבית יוסף, ישעיהו סי' סו) בזו הלשון 'והטוב בעיניך שאתה קורא פר' שניים מקרא ואחד תרגום ברהיטא – כחותה על הגחלים – לפרוק עול מעליך (בתמיהה). והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א (אבות פ"ב מי"ג) 'אל תעש תפלתך קבע וכו'. אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם. ומה שלא תוכל לתרץ, עיין במפרשים'.
על דרך זו מצינו בשל"ה (מס' שבועות, פרק תורה אור אות קעט) שכתב 'עוד מוסר אחד צריך אני להודיע: אותן שאומרים במרוצה דברי התורה מכוח ששגור בפיהם, כגון י"ב פרשיות של י"ב נשיאים. מאחר שהדברים כפולים ומכופלים, קורין אחר כך במהירות. עבירה גדולה היא בידם. כי כל אות ואות תלויין בו רבבי רבבות עולמות רוחניות, ולא לחנם נכפלו הדברים. ואשרי המדבק עצמו בהבל פיו וראיית עיניו באותיות התורה'.