ברכות ז ב, ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר (ויצא כט לה) ה פ ע ם אוֹדֶ ה אֶ ת ה'.
עין אליהו (ה אב"ד בזאגר חדש, יצא לאור לראשונה בוילנא תרכט, ונדפס מחדש על אגדות הש"ס לרבי אליהו שי"ק זצוקללה"ה בב"ב תשסג, ברכות עמ' כט, אות לג): ואמר רבי יוחנן משום רשב"י, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודתו, שנאמר (ויצא כט לה) ה פ ע ם אוֹ דֶ ה אֶ ת ה'. הענין כמו שבארתי המקרא (תהלים קיא ד) זֵכֶר עָ שָ ה לְּ נִ פְּ לְּ אוֹתָ יו ח נוּן וְּר חוּם ה'. בארתי הענין, רק כשעשה אדם דבר חידוש, אז הוא עושה זכר להדבר, כדי כשיראו האנשים ישבחוהו ויודו לו, ויתפעל מזה ויקבל האיש מזה נחת. לא כן אצל ה' כי לא שייך בו שום שינוי שנאמר שיתפעל מהשבח, כי אם נאמר כך, נאמר שהיה בו חסרון קודם השבח, וזה אי אפשר לאמר. א"כ למאי עשה ה' זכר להנפלאות, לא בשבילו אלא בשביל האנשים, שאם יראו שהמה בצרה יבטחו בו, כמו שעשה מקדם נסים, ככה יעשה על להבא, א"כ הזכר של הנס הוא לטובתנו, וזה אמר המקרא זֵכֶר עָ שָ ה לְּ נִ פְּ לְּ אוֹתָ יו, מה שעשה זכר להנפלאות לא בשבילו, אלא ח נוּן וְּר חוּם ה', ר"ל ריחם על הבריות ועשה הזכר הנס כדי שלא ייראו מאת הדברים הבאים עליהם כי ה' ירחם עליהם ל. והנה באמת ענין ההודאה לד' הוא אצלנו חוק כמו מצות ציצית, כי ההודאה שייך אצל האדם שיתפעל ויקבל נחת מאת המשבח, ולא שייך זה אצל הקב"ה, אבל כשבאה הדרך כי כביכול כ"כ הוא מדובק בנו שיקבל נחת מאת שבחנו ותהילתנו לאה הורתה לנ, כמו שאמר הכתוב וכמבואר בירושלמי (סוכה פ"ה הלכה ד) וְּא תָ ה קָ דוֹש יוֹשֵ ב תְּ הִ לוֹת יִשְּ רָ אֵ ל (תהלים כב ד) שחביב קלוסן של ישראל יותר מן כל הקילוסין, לאה הורתה לנו את הדרך כנ"ל, ודוק.
Silver vessels (to show that He kept His word to Avraham Avinu, Gemara) “as-if” it’s a favor to Hashem. Hashem is showing that He wants us to relate to Him as if (Chas V’shalom) He is a person; and to talk things out to Him as if He is real. Ask Him as if He doesn’t know your problem (R’ Shimshon Pincus speaks about this). Chazal say that Leah was the first person in world history who said Hoda'ah. The Sefer Ayin Eliyahu explains that up until Leah, people understood that thanking Hashem sounds like a Bizayon, as if He needs our thanks. But Leah was the first to be M’chadesh that in fact we can indeed thank Hashem, even though it looks like Hashem needs you. We learn from her son Yehuda: ו יִ ג ש אֵ לָ יו יְּהוּדָ ה (when he approached Yosef to entreaty on behalf of his younger brother, Binyamin) how to daven to Hashem (Gr”a) because he only had Hashem in the picture, like the Shevotim said when the Egyptian ruler was giving them trouble: מ ה ז ֹאת עָ שָ ה אֱ לֹקִ ים לָ נוּ מב כח “Why is Hashem doing this to us?”
