אחדות אחרי יום הכיפורים

אהבת ישראל

אחדות אחרי יום הכיפורים

ביום הכיפורים קל יותר לחוש את האחדות של כל ישראל, כפי שהרבי מליובאוויטש מסביר (תורת מנחם תשמ"ח, כרך ב, עמ' 403): "אחדות באה מצד ביטול האדם, על־ידי זה שמרגיש את נפשו עיקר וגופו טפל, כי (כלשון התניא) 'מצד שורש נפשם בה' אחד' כל ישראל הם 'אחים ממש', 'שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה', 'רק שהגופים מחולקים'. "ומטעם זה מתאחדים כל ישראל ביום הכיפורים, כי אז הוא הביטול ומסירת הנפש על־ידי הפשטת וביטול הגוף והגשמיות, באמצעות חמשת העינויים ('ועיניתם את נפשותיכם')".

ואולם התכלית היא שהאחדות תבוא לידי ביטוי גם אחרי יום הכיפורים: "ביום הכיפורים (שבו נשלם הענין דמתן תורה על־ידי לוחות אחרונות) מודגשת ביותר אחדותם של ישראל - 'יום שימת אהבה ורעות, יום עזיבת קנאה ותחרות', היינו שכל ישראל נעשים 'אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'.

ובעומק יותר שביום הכיפורים ('אחת בשנה') מתגלית בחינת היחידה ('אחת') שבנפש, נקודת היהדות, שהיא אצל כל ישראל בשווה, 'לב אחד'.

והחידוש ב'ויקהל משה' הוא שאחדות זו נמשכת גם 'למחרת יום הכיפורים'. האחדות של יום הכיפורים היא כשבני ישראל נמצאים במעמד ומצב הכי נעלה – 'דוגמת מלאכי השרת', למעלה מענייני העולם, אכילה ושתייה וכו'. ואולם תכלית הכוונה היא שאחדות זו תומשך גם 'למחרת יום הכיפורים', ו(במשך) כל השנה כולה" (תורת מנחם תשמ"ט, כרך ב, עמ' 380).