סיפר רבי העניך מאלכסנדר:
בהיותי צעיר לימים למדתי אצל מלמד ירא שמיים וחסיד. לימים חלה המלמד, וכשהחמיר מצבו נקראו למיטתו אנשי החברה קדישא. בראותם את מצבו, אמרו לו, כמקובל, שיעשה תשובה קודם יציאת הנשמה.
המלמד, ששמר על צלילות דעתו, השיב ברוב חריפותו, בפתגם ששגור בפי העם: "אי־תשובה גם היא תשובה". בכך ביקש לרמוז כי כשהאדם מרגיש שאין ביכולתו לעשות תשובה מרוב בושה מפני הקב"ה, זה עצמו נחשב גם כן 'תשובה'.
והוסיף ואמר רבי העניך: בזה הבנתי את דעת רבי (יומא פה,ב) הסובר ש"בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה - יום הכיפורים מכפר". ותמוה, איך יכפר יום הכיפורים בלי תשובה? אלא "לא עשה תשובה" הכוונה שהאדם מתבייש כל־כך במה שפגם וקלקל, עד שהוא מרגיש שאינו יכול כלל לעשות תשובה. לאחד כזה יום הכיפורים מכפר.