מעשה בעגלון שהיה עובד קשה מאוד לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו יום ולילה קיץ וחורף קור וחום, ובאחת מנסיעותיו הרבות היה חורף קר במיוחד, והשעה שתיים בלילה, והנה החל לרדת שלג כבד מאוד, והאיש חיפש מה לעשות, והנה הוא רואה אור מנצנץ באחד הבתים וניגש לשם כשכולו רטוב ודפק על הדלת בזהירות. מיד נפתחה הדלת לרווחה והאורח הוכנס פנימה ומי בעל הבית? הלוא הוא הגאון מווילנא שישב ולמד תורה בשעת לילה מאוחרת והכין לאורח משקה חם והאורח הלך לישון, ובבוקר קם והלך לתפילה עם הגאון מוילנא, ובחזרתם מן התפילה חש העגלון קצת יותר רוחני, והחל לדאוג על עולם הנצח. ושאל את הגאון בזו הלשון, כבוד הרב אני עובד מאוד קשה, מצאת השבת אני יוצא לדרכי, וחוזר לביתי ביום שישי, כשבמשך ימות השבוע אני לא רואה שינה כראוי, וגם לא אכילה ושתיה כראוי, וביום שישי כשאני מגיע לביתי אני סחוט ובקושי מצליח להחזיק את עצמי בתפילות, וכל השבת כמעט אני ישן, וחוזר חלילה, והרב מבין שאת העולם הזה אין לי כלל ואני רק עובד קשה ומתייסר, האם עולם הבא כן יהיה לי?
אמר לו הגאון רבי אליהו מווילנה, מובא במשנה (במסכת אבות פרק ד משנה טז) רבי יעקב אומר (ויש אומרים רבי שמעון) העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין (התקן עצמך בפרוזדור כדי שתוכל להכנס לטרקלין), ואם נאמר שהפרוזדור שזה העולם הזה, זה בלשוננו עשרה מטרים, אזי העולם הבא שזה נצח נצחים זה הרבה יותר ממאה מיליארד של קילומטרים, ואם אתה עובד כל כך קשה בשביל העשר מטר, ועדיין לא השגת אותו, אזי העולם הבא שאתה כלל לא עובד בשבילו, היאך תשיגנו???