Skip to content
דבר המלך

משל הסוחר והיהלומים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

יש בנותן טעם להביא משל נפלא שאמר מרן רבן של כל בני הגולה בעניין פרוזדור וטרקלין. משל א': מעשה בסוחר גדול של אבנים טובות ומרגליות שיצא לאחת הארצות הרחוקות לקנות שם סחורה, משבא לאותה מדינה נתקשר עם סוחרים העוסקים ביהלומים וקנה סחורה בכל הכסף שייחד לכך, נשאר בידו סכום מסויים לנסיעה חזור, בשעה שהלך לאכסנייתו לארוז את חפציו פגש אותו סוחר שהציע לו יהלומים בהזדמנות בחצי המחיר, כיוון שעומדים להחרים ממנו סחורה זו, רוצה הוא להפטר ממנה בכל מחיר, הראה לו הסוחר את הסחורה והנה אורו עיניו, סחורה כה משובחת לא ראה מימיו, היות ונשארו בידו רק מעט מזומנים לצורך החזרה חכך בדעתו האם להענות לאותה הצעה, שקל בדבר והגיע לכלל מסקנה שאת הזדמנות חייו הוא לא מחמיץ. שלשל לידי הסוחר את הכסף ולקח הסחורה, צרר את האבנים היקרות בצרור מיוחד ופנה לחזור לביתו. מאחר ומוכרח היה לקמץ בהוצאות הדרך נאלץ לתאכסן באכסניות הפשוטות ביותר שלא כהרגלו, ישן ע"יג הקרקע ואכל מאכלים פשוטים, לחם צר ומים במשורה. באחד הימים הזדמן סוחר עשיר לאכסניה בה שהה מיודענו, ובראותו את הסוחר הנייל כמעט שהתעלף. נשתומם ולא האמין למראה עיניו, שאל אותו איך התגלגל למקומות כאלה? האם ירד מנכסיו? ענה לו הסוחר מיודענו הלא יודע כבודו כמה טרחות טורח האדם להרוויח מאות דולרים, וכאן צפוי לי רווח של מליונים, ובאומרו זאת פתח את צרור האבנים והראה את טיבה של הסחורה, עיניו של העשיר כמעט נסתמאו מהברק, ודאי שלמען אוצר כזה כדאי לשאת בכל העינויים הללו במשך זמן קצר ובלבד לזכות אח"כ ברווח גדול. כמו שכתוב (איוב ח. ז) "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד". אולם יאמר לי כבודו מכירו אני שהוא איסטניס גדול אייכ כיצד מסתדר בלי אוכל ומיטה ושאר תנאים שהיה רגיל לחם? אמר לו הסוחר מיודענו אכן רעות רבות שבעה נפשי בנסיעתי זו, אולם כל פעם שגוברת עליי המצוקה אני מוציא צרור זה, פותח אותו ומסתכל עליו. זה נותן לי כוח להתגבר על הכל ולדעת שיום אחד אחזור לביתי ואהיה העשיר הגדול ביותר!! והנמשל כמובן מאליו.

More in this printout

View the whole printout