פרשת כי תבוא
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (כו, ב)
כשזוכה האדם לקדש את ראשיתו של היום לעבודת השם יתברך, ביכלתו להיות סמוך ובטוח, שכל מעשיו באותו יום יהיו לשם שמים. אולם, אם ראשיתו של היום עוברת על דברים של מה בכך, ופטפוט בעלמא, עלולים גם תפילתו ולימודיו בהמשך היום להראות בהתאם.
אל ה"אמרי חיים" זצ"ל הגיע חסיד ותינה את צרתו: מחשבות זרות מטרידות אותי בתפילתי, ואיני מצליח להתגבר עליהן. כיצד אוכל להינצל מהן? נענה ה"אמרי חיים" ואמר: "ראשית, מחובתנו לבחון מה הן המחשבות הזרות אודותיהן אתה שח. ראה נא, כשאדם קם לפנות בוקר, טובל במקוה וממהר ללמוד דף גמרא, ולאחר מכן, בשעה שהוא עומד ומתפלל, באות לו מחשבות בתפילתו – הרי שהן מחשבות זרות. אולם כאשר האדם קם בשבע בבוקר, יורד לתא הדואר, אוסף משם את העיתון ועובר עליו בעיון בתוספת כוס קפה, ולאחר מכן נוטל לו את התפילין ופוסע בניחותא לבית הכנסת, לא לפני שפטפט על דא ועל הא עם כמה ממכריו... כשבאות לו מחשבות תוך כדי התפילה, אין הן מחשבות זרות כלל וכלל, אדרבה, התפילה שלו היא הזרה במערכה הזו..."
רק אדם ש"ולקחת מראשית", נוטל את הראש, שהוא ראש השנה, ראש חודש, ראש השבוע וראשית היום – ומקדישו לעבודת ה' ולשם שמים, הוא יזכה לכוון את ההמשך כולו לעבודת ה', ועליו נאמר "החכם עיניו בראשו".
"ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך" (כו, ג)
ענין הכרת הטוב נלמדת מפרשתנו כמו שכתב רש"י מהספרי "ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה".
ישנו סיפור פלאי בירושלמי (תרומות מד, ב) שיהודי אחד הזמין את הרב לאכול אצלו סעודה. בהגיע הרב לסעודה הופתע מאד לראות שאת מי בחר היהודי להושיב על יד הרב? לא פחות ולא יותר מאשר את... כלבו! הרב, שכמובן הרגיש מאד מבוזה פנה אל היהודי ושאל אותו: וכי הזמנת אותי כדי לביישני? ענה לו היהודי: שהרב יבין, כלב זה, אינו "סתם כלב"... מה הכוונה? מספר היהודי לרב: "אשתי נשארה בבית לבדה ובאו נכרים לתפסה, והכלב התנפל עליהם פצע אותם והבריח אותם, ובכך ניצלה. וכעת אני משלם "הכרת הטוב" לכלב, ומכבדו לשבת על-יד הרב. ע"כ.
ומאידך, המקשה את לבו שלא להכיר בטובה שמקבל מחברו יכול להתדרדר עד עמקי שאול של רשעות וכפיות טובה. כמו שמספרים על אחד הצדיקים (החתם סופר) שעשה טובה לאיזה יהודי, ולאחר מכן שיגר לו אבן קטנה, שאל היהודי למה שלח לו אבן? ענהו, שכשתרצה לזרוק עלי אבן בעבור הטובה שתהיה לפחות אבן קטנה...
"ואמרת אליו" (כו, ג) - שאינך כפוי טובה (רש"י)
בספר "יגדיל תורה" מובא: מעשה ביהודי שנושע מצרתו, וחשב איך להשיב להקב"ה על טובתו ולעשות לו נחת רוח, כתשלום לנס שנעשה עמו. בתחילה חשב להקים גמ"ח לטובת הרבים וכיוצא בזה. כשהתלבט ולא ידע מה להחליט הוא בא אל רבו הרה"ק בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים זי"ע ושטח לפניו את הרעיון, הצדדים החיוביים והשליליים. נענה לו הרבי בחיוך: לו אתה שומע לי אל תעשה דבר! ועם ההרגשה הזאת שאתה חייב לריבונו של עולם תמשיך כל ימי חייך, תישאר חייב להקב"ה. אל תפטור עצמך בעשייה כלשהי מהחובה התמידית להכיר בכל עת בטובתו של הקב"ה!....