"וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ" (כו, ז)
בְּשֵׁם הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם מְנַשֶּׁה שָׁלוֹ זַצַ"ל, שֶׁשָּׁמַע מִבַּעַל הַ'בֶּן אִישׁ חַי' זי"ע: מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּה. עָמְדוּ הַשּׁוֹבִים וְהִשְׁחִיתוּ אֶת תֹּאַר פָּנָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְזַהוֹתוֹ כְּבֶן הַמֶּלֶךְ. הָלַךְ הַמֶּלֶךְ מֵעִיר לְעִיר וְחִפֵּשׂ אֶת בְּנוֹ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְעִירָם שֶׁל הַשּׁוֹבִים, עָרַךְ מִסְדָּר זִהוּי שֶׁל כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר, אַךְ לֹא מָצָא אֶת בְּנוֹ, כִּי הֻשְׁחַת תָּאֳרוֹ. כְּשֶׁפָּנָה לָלֶכֶת, הֵחֵל הַבֵּן לִצְעֹק "אַבָּא!" שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל בְּנוֹ, זִהָה אוֹתוֹ וּמִיָּד שִׁחְרְרוֹ מִן הַשְּׁבִי. לַמְרוֹת שֶׁמַּרְאֵה פָּנָיו הִשְׁתַּנָּה, הַקּוֹל נִשְׁאַר אוֹתוֹ הַקּוֹל.
וְהַנִּמְשָׁל: הַקָּבָּ"ה שָׁמַע אֶת קוֹלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְגָאַל אוֹתָם. וְאַף שֶׁיָּרְדוּ לְמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, עֲדַיִן הַקּוֹל נִשְׁאַר אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁהָיָה לָהֶם בַּתְּחִלָּה.