פרשת כי תבוא - ראשית היום

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" (כו, ב)

כְּשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל הַיּוֹם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בְּאוֹתוֹ יוֹם יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אוּלָם, אִם רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל הַיּוֹם עוֹבֶרֶת עַל דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ, וּפִטְפּוּט בְּעָלְמָא, עֲלוּלִים גַּם תְּפִלָּתוֹ וְלִמּוּדָיו בְּהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם לְהֵרָאוֹת בְּהֶתְאֵם.

אֶל הַ"אִמְרֵי חַיִּים" זצ"ל הִגִּיעַ חָסִיד וְתִנָּה אֶת צָרָתוֹ: "מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת מַטְרִידוֹת אוֹתִי בִּתְפִלָּתִי, וְאֵינִי מַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן. כֵּיצַד אוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהֶן?"

נַעֲנָה הַ"אִמְרֵי חַיִּים" וְאָמַר: "רֵאשִׁית, מֵחוֹבָתֵנוּ לִבְחֹן מָה הֵן הַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת אוֹדוֹתֵיהֶן אַתָּה שָׂח. רְאֵה נָא, כְּשֶׁאָדָם קָם לִפְנוֹת בֹּקֶר, טוֹבֵל בַּמִּקְוֶה וּמְמַהֵר לִלְמֹד דַּף גְּמָרָא, וּלְאַחַר מִכֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, בָּאוֹת לוֹ מַחְשָׁבוֹת בִּתְפִלָּתוֹ – הֲרֵי שֶׁהֵן מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם קָם בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר, יוֹרֵד לְתָא הַדֹּאַר, אוֹסֵף מִשָּׁם אֶת הָעִתּוֹן וְעוֹבֵר עָלָיו בְּעִיּוּן בְּתוֹסֶפֶת כּוֹס קָפֶה, וּלְאַחַר מִכֵּן נוֹטֵל לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין וּפוֹסֵעַ בְּנִיחוּתָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לֹא לִפְנֵי שֶׁפִּטְפֵּט עַל דָּא וְעַל הָא עִם כַּמָּה מִמַּכָּרָיו... כְּשֶׁבָּאוֹת לוֹ מַחְשָׁבוֹת תּוֹךְ כְּדֵי הַתְּפִלָּה, אֵין הֵן מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת כְּלָל וּכְלָל, אַדְרַבָּה, הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ הִיא הַזָּרָה בַּמַּעֲרָכָה הַזּוֹ..."

רַק אָדָם שֶׁ"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית", נוֹטֵל אֶת הָרֹאשׁ, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, רֹאשׁ חֹדֶשׁ, רֹאשׁ הַשָּׁבוּעַ וְרֵאשִׁית הַיּוֹם – וּמַקְדִּישׁוֹ לַעֲבוֹדַת ה' וּלְשֵׁם שָׁמַיִם, הוּא יִזְכֶּה לְכַוֵּן אֶת הַהֶמְשֵׁךְ כֻּלּוֹ לַעֲבוֹדַת ה', וְעָלָיו נֶאֱמַר "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ".