מן המעיין

מורה לאחרים

"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (דברים כא,יח). 'סורר' לעצמו, 'מורה' לאחרים. זו דרכם של הרשעים, שלא די להם בהיותם רשעים בעצמם, אלא רצונם גם להיות מורי דרך לאחרים ולהורות את רשעתם לרבים.

(עיטורי תורה)

על שם סופו

בן סורר ומורה נהרג על שם סופו. הגיעה תורה לסוף דעתו - סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה, ימות זכאי ואל ימות חייב.

(רש"י)

סוף תוארו

מקשים על כך, שהלוא רש"י עצמו מפרש את הכתוב "באשר הוא שם" (בראשית כא,יז) "לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נידון ולא לפי מה שעתיד לעשות"! אלא הפירוש הוא "על שם סופו" - סוף תוארו: 'בן סורר ומורה'. הוא נידון על ה'מורה', שלא די בהיותו סורר, אלא הוא גם מורה לאחרים ללכת בדרכיו, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו.

(רבי מנחם־מענדל מקוצק)

כל פרט חיוני

בחינוך של תורה ומצוות בכלל, ובחינוך על־פי חסידות חב"ד בפרט - אין עניין של קטנות, דרך אגב או של 'מהיכי תיתי'. כל דבר פרטי, גם פרט שולי שהבריות מכנים 'קטנות', הנה בחינוך החסידותי הוא דבר גדול ואף עיקרי.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

בן סורר ומורה

דרוש וקבל שכר

"בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר" (סנהדרין עא). ללמדנו כי חובת לימוד תורה היא לא רק כדי לדעת מה לעשות ולקיים, אלא הלימוד עצמו הוא מצווה, אף אם אינו מביא לידי מעשה.

(רבי ישראל מסלנט)

תחילה בער מקרבך

"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ" (דברים כא,כא). קודם כול עליך לוודא שקיימת את "וביערת הרע מקרבך" - שאתה עצמך תהיה נקי מכל חטא ועוון; ואז "וכל ישראל ישמעו וייראו" - ישמעו לדברי המוסר שלך. קשוט עצמך ואחר־כך קשוט אחרים. וכדברי חז"ל: כל מי שיש בידו יראת שמיים, דבריו נשמעים.

(רבי משה טייטלבוים)

תשובה כהלכה

אפיקורס אחד התפאר באוזני רב גדול, שכבר עבר את כל העבירות שבתורה, חוץ מן העבירה של איבוד עצמו לדעת. אמר לו הרב: עבירה זו אינך יכול לעבור, כי בעשותה אתה מקיים את מצוות "וביערת הרע מקרבך"...

(מגנזי החסידות)