ארבעה ימים לפני הבחירות הקרובות, שיהיו גורליות והיסטוריות לעם היושב בציון, חשוב להבין מה מונח על כף המאזניים.
לצערנו, עד לקדנציה האחרונה, רווחה גם בימין התפיסה של קניית שקט, ו"ממלכתיות", כדרך חיים. זו לא הייתה דחיינות, זו הייתה פילוסופיית חיים. להרוויח עוד יום, עוד חודש ועוד שנה. למה להתמודד כשאפשר לדחות. התפיסה הזו הייתה נכונה לנושאי הביטחון, כלפי מערכת המשפט, וכלפי האומץ של הימין למשול במדינה באמת. והיא הייתה נכונה גם כלפי מה שכן העזנו לעשות, אבל עשינו זאת במחשכים, כדי שחלילה לא יידעו שהיה לנו אומץ.
הייתה לי פעם שיחה עם יהודי שעלה ממדינה אירופאית עם אנטישמיות גואה. הוא יצא מדעתו מתסכול: "עליתי לארץ כדי להפסיק להיות יהודי מפוחד. להפסיק להסתתר, להתחנף, לבקש אישור ולמצוא חן. כאן, בארץ שלנו, האויבים שלנו צריכים לפחד, אנחנו צריכים להסתובב עם גב זקוף, ומבט שאף אחד לא יעז להתעסק איתנו".
וזו מבחינתי התורה כולה על רגל אחת. מתחילת הקדנציה באתי עם תפיסה שונה מההכלה, החשש, הפחד, מריחת הזמן והחתירה לפשרות. זה היה נכון בנוגע לירי על הדיונות בעזה לפני ה-7.10 שהייתי היחיד שזעק, וזה היה נכון כלפי היועמ"שית, שהייתי היחיד, קול קורא במדבר, שדרש מייד עם הקמת הממשלה לפטר אותה.
לא פשוט לצאת נגד כולם. כולם תקפו אותי. גם חבריי בימין. הפער ביננו לא היה ניבוי העתיד בקשר לעזה, או הצפי להתנהלותה של היועמ"שית. הפער היה הנכונות להביט למציאות בעיניים, בגאווה יהודית, ובלי לפחד כלל.
התמדתי בזה לאורך כל הדרך - להפגין עוצמה יהודית בלי התנצלות. כך היה כשערכתי רפורמה בתנאי המחבלים בכלא, והצגתי אותה לראווה, שיידעו כמה סובל מי שהחליט להיות מחבל. כך כשהרסתי 10,000 בתים בלתי חוקיים בנגב בשנה וחצי, והיום רועדים מפחד לבנות בנייה בלתי חוקית. כך כשחוקקתי חוק עונש מוות למחבלים, וענדתי בגאווה את סיכת הגרדום, כדי שכל מחבל יידע איך הוא הולך לגמור. כך כשהכרזתי על מהפכת הנשק, וחילקתי 300,000 אקדחים, כדי שיהודים בארץ ישראל יוכלו תמיד להגן על עצמם. וכך, כשגייסתי 4,000 שוטרים חדשים, הקמתי את המשמר הלאומי, ושלחתי אותם להתעמת עם העבריינים במגזר הערבי, להחרים רכוש עבריינים, ולטפל ברעש מהמסגדים. וכך קרה כשהשמעתי קול אחר בקבינט והייתי היחידי שהצביע נגד משאיות הסיוע לעזה, ובעד להקריס את הרשות הפלסטינית. לא נרתעתי מלהיות דעת יחיד, ובמקרים רבים מצאתי את עצמי גורר את הרוב לכיוון שלי, ושומר על רה"מ מימין.
ואולי הכי חשוב: השולט בהר - שולט בארץ. למרות האזהרות ״מהפרובוקציות של בן גביר״, עשיתי מה שלא עשו כאן מאז שחרור הר הבית: שיניתי דרמטית את המצב בהר. נלחמתי נגד מדיניות האפליה הגזענית כלפי יהודים במקום הקדוש לנו ביותר. והנה, היום, ארבע שנים אחרי, המשילות מוכיחה את עצמה, בהר הבית יהודים מתפללים, משתחווים, שרים ורוקדים, והרמאדן בשנים האחרונות הוא השקט ביותר מזה עשור.
נכון, לא השלמנו הכל. לא מנקים בקדנציה אחת לכלוך של 40 שנות הזנחה. אבל ההישגים כבירים. גיוס 4,000 שוטרים חדשים, ירידה של יותר מ-50% בפיגועים. ירידה דרמטית של עשרות אחוזים בגניבות הרכבים והוזלת הביטוחים בהתאם, ירידה של יותר מ-20% בעבירות הפליליות במחוז הדרום לבדו, ועליית מאות אחוזים במעצרים ובכתבי אישום נגד עברייני הפרוטקשן.
אני יודע שלא כולם מתחברים לדרך שאני פועל. לגיטימי. אבל אני רוצה להזכיר, שאת החלופה האחרת, ניסינו עד היום, והתוצאות לא היו מוצלחות בלשון המעטה.
והאמת, כל הויכוח הוא רק בזמן. בסוף כולם מודים שצדקתי לפני ה - 7.10 כשאמרו שאני טועה לגבי עזה; על הרפורמה בבתי הכלא כולם הזהירו ועכשיו אפילו אייזנקוט מודה שהיא טובה; חוק עונש מוות למחבלים - כולם מתקוטטים על הקרדיט; תכנית עידוד ההגירה של בן גביר הפכה לקונצנזוס אחרי שהנשיא טראמפ תמך בה; רבים מודים על הרס הבנייה הבלתי חוקית שביצעתי; חוק ביטול ההתנתקות של ח"כ סון הר מלך מעוצמה יהודית שכבר שכחו מי חוקק ורבים לוקחים לעצמם הקרדיט; רפורמת הנשק שמאות אלפים מברכים עליה; ועל השינוי בהר הבית מברכים גם מתחריי, למרות שהם נמנעים מלגלות מיהו הגורם המסתורי שחולל את השינוי.
ועכשיו, כל זה עומד למבחן. כי לצערי, וכפי שפורסם בארץ ובעולם, רה"מ נתניהו, שאני אוהב, קיבל החלטה אסטרטגית שהממשלה הבאה תהיה ממשלת אחדות עם איזנקוט, ובלי בן גביר.
אני אומר את הדברים הללו בצער, אבל אלו העובדות. בשבוע שעבר התראיין ל-CNN שגריר ישראל בארה"ב ומקורבו של נתניהו יחיאל לייטר (שכולנו מתפללים לרפואתו השלמה של בנו החייל), וסיפר שזו ההחלטה שנתניהו קיבל. זה מצטרף להצהרות של נתניהו עצמו, כי לא אהיה בקדנציה הבאה השר לביטחון לאומי. זה מצטרף לדיווחים מהעיתונאי דני זקן בישראל היום, ומהעיתונאי אריאל כהנא, שמדינות באירופה קיבלו מסרים מלשכת רה"מ שבן גביר לא יהיה בממשלה הבאה. וזה מצטרף גם למידע דומה שאני אישית קיבלתי מגורמים בכירים.
ופה אני חוזר לראשית דבריי. אדוני רה"מ, הניסיון לרצות את המדינות האנטישמיות באירופה לא יצלח. הם לא יבטלו את צו המעצר נגדך גם אם תזרוק את בן גביר לאופוזיציה. כנ"ל, ולהבדיל כמובן, הניסיון למצוא חן בעיני השמאל הישראלי. השמאל ישנא אותך לעולם, החנופה לא תעזור. הם שונאים אותך כי אתה מייצג אותנו, הציבור ה"ביביסטי", לא כי אתה ביבי.
וכאן , הבחירה שלכם הציבור, לאיזו דרך ללכת, בידיכם. האם לדרך הפחד, הגלותיות, והניסיון תמיד להחניף לאויבנו. או לעוצמה יהודית, גאה, מרתיעה, שמסתכלת לאויב בלבן של העיניים ולא מפחדת.
אומר זאת בצורה פשוטה: אני מבקש את התמיכה שלכם בקלפי. כי אם עוצמה יהודית תהיה חלילה קטנה, זו תהיה ממשלת ביבי-איזנקוט, ובן גביר יהיה באופוזיציה. אם עוצמה יהודית תהיה גדולה, זו תהיה ממשלת ביבי-בן גביר.
אני מבטיח לכם: אעשה הכל כדי לסיים בקדנציה הזו את העבודה בחזיתות השונות. להביא סופסוף הכרעה מול אויבנו. ולייצר ביטחון לילדנו, לדורות הבאים, ולעם היושב בציון.
באהבת ישראל, שלכם תמיד איתמר בן גביר