בס"ד יום שישי ערש"ק פרשת לך לך – חשון תשפ"ז. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
דורשי רשומות אמרו: למה נסמכה פרשת נח לפרשת לך לך? ללמדך, שאם לא נח לך, לך לך! אולי בהמשך המאמר, יתקשר הרעיון דלעיל עם מה שנכתוב בס"ד.
קשה לי לסדר את מוחי ולהעלות את כל רגשותיי על הכתב, כי נפשי סוערת ודמעות נקוות בעיניי, שטף רעיונות דוחפים את אצבעותיי על המקלדת, אולי יצא איזה שהוא סלט במאמר, אבל זה מה יש, אכתוב, אערבב, וה' יעזור שיצאו דברים מהלב ויכנסו ללבבות.
זה עתה ראיתי קליפ שריגש אותי עד עמקי ליבי ונשמתי. ידידי העסקן הנמרץ, הצדיק הנשגב האברך הר' יעקב אליעזר שישא שליט"א, שכל כך הרבה תפילות נשפכו כמים לרפואתו, אירס את צאצאו כאשר גופו מרוסק לרסיסים מטיפולים קשים מנשוא. כהשתדלות גרידא, טס לארה"ב לניסיון שלא נתנו לזה סיכוי, הוא ערך את צוואתו כמצופה במצב כזה והתפילות המשיכו ללא הרף ועיני כל האלמנות והיתומים שזכה לשקם ולהשיא ולעזור בעשרות מליונים, היו נשואות לשמים בתחנונים להחלמתו המלאה והשלימה בגוף ובנפש. והשם יתברך, ברוב טובו וחסדיו הפליא לעשות, ובקליפ רואים אותו רוקד אמש את המצוה טאנץ, מתרומם טפח וטפחיים מעל הארץ לקול שירת ההמון 'כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו'.
העליתי זאת על גבי הכתב, גם כדי לחזק את האמונה בבורא עולם, הבורא יש מאין והוא כל יכול וגם כדי להודות לו יתברך שמו על הישועה הזאת ועל כל נפלאותיו בכל עת ובכל שעה ובהזדמנות זו אודה את חלקי על הישועה הגדולה שעשה לעם ישראל ב'טיסת דובאי' עם כל הניסים הגלויים העל טבעיים שעשה לנו, עד כדי כך, שהרבה מאומות העולם הרימו ידיהם לשמים ואמרו 'אצבע אלקים היא'. וכעת לעניינים שבשגרה ולענייני דיומא.
השבוע נציין 8 שנים לעלותו לגנזי מרומים של רבינו ומאורנו הגאון הצדיק בעל 'בן מלך' זכותו יגן עלינו. לא אכתוב כאן דברי הספד עליו, רק אציין נקודה שקשורה למורשתו והיא ניכרת על תלמידיו וממשיכי דרכו.
השבוע נסתלק לבית עולמו, אחד מגדולי תלמידיו, ידידנו הגאון המפורסם רבי מנדל פרוש זצ"ל, שכל רואיו הפליאו את תורתו וצדקותו, כאשר מצד אחד היה אש להבה בתורה וביר"ש, כשהיה עוסק בתורה בדיבוק חברים עפו בחלל קולות וברקים מתוך ריתחא דאורייתא. ובד בבד, היה עומד עם 2 רגליו מוצקות על הקרקע, בקי בענייני דעלמא ומעורב עם הבריות.
אירע לי פעם, כשהייתי בויליאמסבורג וקשרתי שיחה עם יהודי אחד מאותם חוגים שלחמו ברבינו הגדול ר' לייב זצ"ל והשמיצוהו בכל עת ובכל דרך, מבלי שהיה להם סיג ושיח מיהו ומה דרכו והלה טען בפניי כי רבינו גידל דור של קלי דעת וליידיגייערס. אמרתי לו 'תן דוגמא' (ההוא התבייש כנראה להצביע עלי), הוא חשב רגע ואמר, איני מכיר, אבל זהו 'קלא דלא פסיק'. אמרתי לו: אתה יודע מה? תן לי שמות של אנשי ירושלים שאתה מכיר אישית? האיש הרהר קמעה וענה: ר' מענדל פרוש! התאפקתי מלפרוץ בצחוק ושאלתי בתמימות מעושה: לאן הוא משתייך? לביאלא, הוא ענה. נכון, הוא נולד למשפחת חסידי ביאלא והוא מחשובי החסידים שם, אבל היכן הוא מסתופף? היכן הוא מוסר את שיעוריו? מי רבו בתורה? כשגיליתי לו את האמת, הוא עמד המום ולבסוף פלט, לא יתכן, זה לא מסתדר לי, אולי הוא יוצא דופן. נכון, עניתי לו, הוא ור' מאיר סירוטה, ור' בן ציון גוטפרב ור' חיים שטרן ומניתי עוד 10 מוצי"ם וגאונים מקהילתנו, מי כאן יוצא דופן? סיימתי בדבר בדחנות, אמרתי לו: כאן באמריקה אתם כותבים 'מענדל' עם ע', ולכן זה יוצא דופן, כי מענד"ל ר"ת 'דופן עקומה נאמרה למשה מסיני', אבל אנחנו בא"י כותבים 'מנדל' וזה ר"ת 'נפלא מאוד לעניות דעתי'. (כעת הוספתי: מנד"ל ר"ת דעת נתן לייב מינצברג).
אז מה היתה הבעיה שלהם עם ה'בן מלך'? מה כל כך הציק להם אצלו? התשובה: פיו וליבו היו שוים, הוא לא היה בלאפער, לא היה אצלו 'אחד בפה ואחד בלב' כי האמת היתה נר לרגליו, 'תורת אמת היתה בפיהו', זכורני, לילה לפני הבחירות, ישבנו בהתוועדות (קראנו לזה 'קבוצה') והא ישב והסביר באריכות ובניחותא בטוב טעם ודעת את שיטת רבינו יואל על האיסור החמור להשתתף בבחירות ושהיא כמו ג' חמורות שבתורה. ומיד אח"כ עבר להסביר את דעת הגר"א קוטלר וגאב"ד טשעבין ושאר גדולי ישראל שסברו שזה חובה קדושה ושקולה כנגד כל התורה כולה והיה מסיים, 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', כל אחד יעשה כפי שרבו או אביו מורה לו לעשות.
בכלל, המילים 'אלו ואלו' היו המותג שלו, הוא לא פסל אף אחד על פי סטיגמות ושמועות, למרות שהכל היה מבוסס ונהיר וברור בסברא ישרה, לא שלל את מי שסובר אחרת, נהרא נהרא ופשטיה.
את התוצאות רואים בבירור, אלפי תלמידיו וממשיכי דרכו נאצלים בדרך שאילפם ופוסעים בשבילים היפים שסלל איתנו בלי התנשאות. ודוקא בימים אלו, בולט ההבדל הגדול של 'זה לעומת זה', כרחוק מזרח ממערב.