רעיונות והגיגים בפרשת השבוע מאת הר' ישראל אהרן … פרשת לך לך – חשון תשפ"ז

וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי

בברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה לאברהם 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול', המילים 'דן אנכי' קאי על המכות אך גם על המשך הפסוק שבני ישראל ינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגים וכמצולה שאין בה דגן, כלשון הגמ' בברכות.

בגמ' בכורות ה: מסופר כמה גדול ועצום היה ה'רכוש גדול' 'אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים'.

וכאן יאמרו המושלים בואו חשבון:

600.000 איש יצאו ממצרים, כאשר כל אחד מהם יצא עם 90 חמורים טעונים בכסף וזהב של המצרים. 600 אלף איש, כפול 90 שווה 54 מליון, זה נרמז במילים דן אנכי, נ"ד מליון חמורים טעונים ב'רכוש גדול'. ולקינוח: 'דן אנכי' בגימטריה 'מליון' עם הכולל.

דן אנכי

בהבטחת הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים נאמר על המכות 'דן אנכי', שהוא לשון משפט, כלומר, אשפטה בהם, וכיון שבתורה כל היגוי יש לו טעם לשבח, חשבתי רעיון מדוע נכתב בלשון 'דן' שהוא מן השבטים הקד'. תשעה מכות נחתו על המצרים בזה אחר זה, ואחריהם הקשה והמוחצת שבה היתה מכת בכורות, שבה היו ב' דברים בשונה משאר המכות.

הראשונה: היא הכתה בהם בחצות הלילה, דהיינו, הלילה מחולק לי"ב שעות, וחיותם הפסיקה ונסתלקה מהם מיד עם חלות השעה השביעית. השנית: נאמר בה 'אני ולא אחר', כלומר, הקב"ה בכבודו ובעצמו היכה בהם ונטל את חיותם.

זה נרמז במילים 'דן אנכי', המכה תקפה בשעה השביעית שהיא כנגד 'דן' בן יעקב, שהוא השביעי במנין שאנו מונים תמיד, כמוזכר בירידה למצרים בתחילת שמות: א. ראובן ב. שמעון ג. לוי, ד. יהודה ה. ישכר ו. זבולון, ז. דן.

'אנכי' מרמז על 'אני ולא אחר', שהקב"ה היכה בעצמו.

אברהם ושרה

בסוף הפרשה ציווה השי"ת את אברהם אבינו את מצוות ברית מילה, והיא עטופה בשני ציווים נוספים, האחת לפניה והאחת לאחריה.

לפניה הודיע לו הקב"ה, כי מתווסף אות ה' לשמו ומעתה שמו אברהם. ולאחריה הודיע לו הקב"ה, כי האות י' של שרי אשתו תשתנה לאות ה' ושמה שרה. במדרש רבה על פרשתנו מז ה, איתא: 'אמר ר"י בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.'

כלומר לא נשתנה הערך המספרי של שמם, אלא שהאות י' שערכה 'עשר' נתחלקה לשני אותיות ה' שביחד הם עדיין 'עשר', האחת נתווספה לשמו של אברהם והשניה לשמה שרה.

זה מרומז במה שנצטווה בתווך, לקיים ברית 'מיל"ה'. שהרי 'מיל"ה' ר"ת: מתחלק י' לשני ה'.

מעשר – חד מן עשרא

בכל מקום בתורה שכתוב 'מעשר', תרגמו אונקלוס והתרגום ירושלמי 'מעשרא', ורק בפרשתנו, על הפסוק 'ויתן לו מעשר מכל', תרגמו 'חד מן עשרא', כלומר, אחד מעשר, ובמפרשים הביאו ביאורים על זה.

ובפשטות נראה לי, שבפעם הראשונה שנאמרה בתורה, האריכו להסביר שהמילה 'מעשר' הוא 'אחד מעשר' ומכאן ואילך, המילה 'מעשר' היא כבר ערך בפני עצמו ואפשר לתרגמו 'מעשר'.

אך אפשר להוסיף עוד נדבך, שבנתינת מעשר יש ב' דרגות, מעשר של 'אחד מכל עשר', ויש דרגה עילאית של חומש, דהיינו, 'שתים מכל עשר', דבר זה רק נתחדש רק מאוחר יותר, כאשר יעקב אבינו יצא לחרן, נדר להקב"ה ואמר 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'. אכן, משם והלאה, מתרגם 'מעשר' שזה לאו דוקא אחד מתוך עשר, שהרי הנותן חומש, נותן שתים מתוך עשר, משא"כ בפרשתנו, מעשר עדיין הוגדר 'חד מן עשרא'.

מעשר ותרומה גדולה

מקבל המעשרות, הלא הוא 'מלכי צדק מלך שלם' היה כהן, ככתוב 'והוא כהן לקל עליון' ולכן נתן לו אברהם אבינו את המעשר. לכהן יש מתנת כהונה שקודמת למעשר, הלא היא תרומה גדולה שהיא אחת מחמישים ושנים ממאה.

זה נרמז בדרש הטעמים, שהרי הטעם שעל המילה 'מעשר' הוא 'טפחא' שהוא גימטריא 98, כלומר, יש לתת ב' ממאה וגם מעשר, 'חד מן עשרא' כדברי המתרגם.

ויתן לו מעשר מכל

זוהי הפעם הראשונה שמופיעה בתורה המילה 'מעשר'. נציין, כי יש בענין זה שיפור הלשון, 'עשר פעמים עשר' היינו, המילה 'מעשר', בלי שום תוספת של אות נוספת, מופיעה עשר פעמים בחמשה חומשי תורה.

אולם, יש עוד שלש פעמים שמופיע המילה 'המעשר,' אך עדיין הם מרוכזים יחד בעשרה פסוקים בתורה, כלומר, כל פעם שנאמר 'המעשר' מופיע באותו פסוק גם המילה מעשר, דהיינו: 'מעשר מן המעשר' או 'מעשר תבואתך, שנת המעשר.' יש לציין כי יש עוד כמה לשונות 'עשר, תעשר, אעשרנו'