לזרעך נתתי את הארץ הזאת

לזרעך נתתי את הארץ הזאת

הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו, כי הארץ הקדושה נתונה לזרעו. למרות שבשלב מסוים יעזבו בני ישראל את הארץ וירדו לגלות מצרים, אבל 'דור רביעי ישובו הנה'. כאשר הכוונה לדור רביעי מצאצאי יעקב.

אבל באמת, היה גם דור רביעי מזרעו של אברהם והלאה, דהיינו, א. יצחק, ב. יעקב, ג. אשר, ד. שרח בתו.

זה נרמז בטעם רביעי שעל 'לזרעך.'

ואנשי סדום רעים וחטאים

התורה מספרת לנו את סיפור סדום ועמורה, למען נדע עד לאיזה שפל אפשר להדרדר, אם אין יראת שמים.

לעומת זאת, עם ישראל בני קדושים, אשר אבותינו ואמותינו הקד', אברהם יצחק ויעקב והאמהות הקדושות, החדירו בנו את מידת הרחמים, יש לנו את כל הכלים להתגבר על היצר ולא להגיע חלילה למצבים כאלו. הפסוק שמתמצת את מעשי סדום הוא: 'ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד', זהו פרק י"ג פסוק י"ג, זה מבטא את ה'זה לעומת זה', של סדום לעומת בני ישראל, שכידוע, שמות האבות הקדושים 'אברהם יצחק יעקב,' הם י"ג אותיות. וכן שמות האמהות הקדושות, גם הן י"ג אותיות 'שרה רבקה רחל לאה' שבזכות הליכתנו בדרכיהם, נינצל מכל מיני פגעים ופורעניות.

רעים וחטאים לה' מאוד

המגיד הירושלמי הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה אומר ומשנן מידי שנה: 'ואנשי סדום רעים וחטאים' ובמה היה חטאם הכבד? 'לה' מאוד', הכל היה כביכול לשם שמים, ושמעתי מהג"ר דניאל אלתר שליט"א בשם צדיקים שפירשו 'טוב ה' לכל', לכל דבר שעושים, אומרים זה טוב לה', כלומר, לשם שמים.

הוספתי לזה, כי נכתב כאן שם הוי"ה שהוא שם של רחמים ולא נכתב 'חטאים לאלקים מאוד', כי הם טענו שהם עושים זאת בשם הרחמנות, כמו שידענו כל הדורות, שהנוצרים שחטו ביהודים וטענו שזה מתוך רחמנות שהם מרחמים עלינו, ואף קראו לעצמם 'דת הרחמים', כך גם כל מיני קיצונים בכל דור, שמתאכזרים למי שאינו דוגל בשיטתם והכל 'לשם שמים' ובשם 'מידת הרחמים' שהם מרחמים על המסכנים שטעו בדרך כביכול, לפי שיטתם. וזה נרמז כאמור לעיל, שזה פסוק י"ג בפרק י"ג, שזה ביחד 26 שהוא שם של מידת הרחמים.

ואלה תלדת ישמעאל

המילה תולדות מופיעה כמה פעמים בתורה, בד' אופנים: תולדות - מלא בתחילה ובסוף. תולדות השמים, תולדות פרץ. תולדת - מלא רק בתחילה. ז' פעמים, כולם בתולדות צדיקים. תלדות - מלא רק בסוף. תלדות עשו (פעמיים), תלדות יוסף. תלדת – חסר לגמרי. רק כאן בסוף פרשתנו.

ובס"ד נבאר הענין, כל אחד לפי עניינו.

הפעם היחידה בתורה שנכתב 'תלדת' חסר, הוא כאן, 'אלא תלדת ישמעאל' ולעומתו, הפעם היחידה שנכתב 'תולדות' מלא מלא, הוא בתולדות השמים ובתולדות פרץ, שממנו נולד משיח שיביא שלמות לבריאה, והוא ילחם וישמיד את ישמעאל, שהוא הגלות האחרונה והמרה באחרית הימים, וסופו להיות חסר ומושמד. תלדות - מלא רק בסוף, נכתב בעשו וביוסף, שהם 'זה לעומת זה' כדאיתא במדרש: 'אין זרעו של עשו נופל אלא בידי זרעו של יוסף', וכדאיתא בילקוט שמעוני: 'קיסרין וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין, נתיישבו שתיהן אל תאמין, חרבה קיסרי וישב ירושלים האמן, חרבה ירושלים וישבה קיסרי האמן, שנאמר :אמלאה החרבה - אם מלאה זו חרבה זו.'

תולדת – מלא רק בתחילה, נכתב בכל המקרים שקשור לצדיקים, שאין להם שלווה בעוה"ז רק בעוה"ב. וכדלהלן: זה ספר תולדת אדם... בדמות אלקים ברא אותו. אלה תולדת נח, נח איש צדיק. ואלה תולדת בני נח, שם. אלה תולדת שם, שם בן מאת שנה. אלה תולדת תרח, תרח הוליד את אברהם. ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. ואלה תולדת אהרן ומשה.

ונברכו בך כל משפחות האדמה

בתחילת הפרשה נאמר, כי הקב"ה בירך את אברהם 'ונברכו בך', כותב על זה ה'חתם סופר', כי ע"י הצדיק, יורדים ההשפעות מלמעלה למטה.

המילה 'בך', זה ענין של כפל, ב' זה כפילות היחידה, כ' זה כפילות העשור, והאות ב' יושב בשורה למעלה, ומוריש השפעות לאות ך' שהיא יורדת למטה, כמשפך.

והיה ברכה – ונברכו בך

חז"ל אמרו על מקום המקדש: 'אברהם קראו הר', וזה נרמז במילה 'ברכה' אותיות 'בך הר', כלומר, הוא יזכה לקדש את הר המוריה ולעקוד שם את יצחק בנו.