יומא דהילולא – הרה"ק מרוז'ין ג' חשון
דרשה שנאמרה במוצאי שבת ג' חשון פר' נח תשפ"ו – יומא דהילולא רבא של הסב"ק מרוז'ין זי"ע – בסעודת ההילולא בבית המדרש שטפנשט – חלק ב'
המשכת ישועות ע"י האמונה
הסב"ק מרוז'ין זי"ע היה מרבה להחדיר האמונה בליבות בני ישראל, ומובא בעירין קדישין (החדש) מה שאמר הרה"ק אדמו"ר מבוהוש זי"ע (מתל אביב), שפעם נענה הסב"ק מרוז'ין ואמר, 'רבונו של עולם, בני ישראל זקוקים לישועות, וכדי להיוושע בישועה צריכים לאמונה, אבל כיצד זה יבואו לידי אמונה כשליבותיהם שבורים', ונכנס הסב"ק לדביקות עילאה וכפל ואמר שוב מאמר זה, 'רבונו של עולם, בני ישראל זקוקים לישועות, וכדי להיוושע בישועה צריכים לאמונה, אבל כיצד זה יבואו לידי אמונה כשליבותיהם שבורים, שכאשר האדם טרוד לפי שהוא צריך לפרוע את שטרי חובותיו, כיצד יבוא לידי אמונה, אבל דבר זה הנני מדריך את בניך, שיהיה להם אמונה בישועות שכבר השפעת להם בעבר, ואתה תקבל את האמונה שיש להם בישועות שכבר נשפעו עליהם, ואמונה זו תמשיך את הישועה שהם זקוקים לה כעת'.
וזה יסוד גדול, שכן לכל אחד ואחד היתה בעבר תקופה בה ציפה לישועה, והשי"ת היה בעזרו והשפיע לו את הישועה, ואף שהישועה באה על ידי שלוחים, אבל זה ברור לו שהכל מאת ה', ומשום כן אף שעכשיו מחמת הקשיים קשה לו להתחזק באמונה על העתיד, אבל מאחר שעל העבר הוא מאמין ויודע שהכל בא מאתו יתברך, בכח אמונה זו ימשיך את הישועה על העתיד לבא.
סיפר אדמו"ר הזקן מטשורטקוב זי"ע מעשה נורא מחותנו הרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל זי"ע, אחד מחסידי הרה"ק מטשערנוביל היה סוחר גדול בעצים וביערות, והיה הולך ונכנס בתדירות לתוך יערות גדולים, פעם אחת שפך את ליבו לפני רבו, דכשהוא נכנס לתוך יער גדול נופל עליו פחד גדול אולי יקרה לו איזה מקרה רע ולא יצא משם ח"ו, שמע רבו הרה"ק מטשערנוביל ונתן לו קמיע וציוה לו לתלותו על צווארו לפני שהוא נכנס לתוך היער, ואכן מני אז שקיבל היהודי את הקמיע נעלם ממנו הפחד כליל והיה נכנס ויוצא בשלום בלי פחד ומורא, וכן עברו עליו שנים רבות.
ויהי היום הוצרך הסוחר לנסוע מביתו במוצאי שבת, ומרוב מהירותו ובהילותו שכח לקחת עמו את הקמיע, עם היכנסו ליער, החלה פתאום לנשב רוח סערה גדולה וחזקה ששיברה ועקרה אילנות ונעשתה הדרך מסוכנת, ואחד מהאילנות נפל על עגלת הסוחר ופגעה בו רח"ל.
כשפתחו את הקמיע שהשאיר הסוחר בביתו מצאו שנכתב בו: אני משביע אותך הממונה על העצים ועל היערות, שלא תזיק בשום דבר את נושא הקמיע הזה בזמן שהוא תחת רשותו, כה מצווה אהרן בן מרדכי.
וסיים אדמו"ר הזקן מטשורטקוב ואמר: אבי ז"ל לא היה נותן קמיעות, אלא היה נותן דיבורים במקום קמיעות, והנה הדיבור אע"פ שהוא נכתב ונרשם במוח של החסיד, אמנם גם הדיבור יכולים לשכוח אותו כמו שיכולים לשכוח את הקמיע, אבל הדיבור {הקמיע} של אבי ז"ל היה רק תיבה אחת שיש בכוחה לשמור את החסיד בכל מקום שהוא הולך ושהוא עומד, הדיבור הזה הוא – 'אמונה'.
שהסב"ק החדיר בבני ישראל האמונה, ועל ידי כן מתחזקים בני ישראל ונאחזים בכל המצבים ובכל הזמנים.
פועל ישועות לבני ישראל
הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע הגיע פעם לפני הסב"ק מרוז'ין, אמר לו הרה"ק הרוז'ינער, שמעתי שרבו הרה"ק המהר"ש מבעלזא הוא פועל ישועות, יאמר לי מעלתו במה כוחו, אם בקמיעות או בסגולות ורפואות וכדומה, השיב לו רבי שלום מקאמינקא, רבי הקדוש זיכך כל כך את אבריו, עד שכשנוגע ידו בחולה מיד נתרפא, והוא מרומז במאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קז, כ) י'שלח ד'ברו ו'ירפאם ראשי תיבות יד"ו. ענה הרה"ק מרוז'ין, הסופי תיבות בפסוק זה ישל'ח דבר'ו וירפא'ם הם מו"ח, לרמז שבמוח לבד יכול הצדיק לפעול ואינו צריך לגעת בידו.
הסב"ק מרוז'ין אמר על עצמו שנשמתו וליבו הוא כסף חי (קוועק זילבער), שמרגיש כל דבר, וכשיש ליהודי יסורים אפילו בקצה השני של העולם, הרי הוא מרגיש הדבר בליבו, הוא היה מיצר בצערן של ישראל.
מידת השמחה
הרה"ק מרוז'ין דרוש דרש מהחסידים שלו שתהיה בהם מידת השמחה, ומספרים שפעם נכנס אליו אחד מהבנים הק' ושאלתו בפיו: שהחסידים העומדים בחוץ בקשו שהרבי יתן להם דרך של חיזוק בעבודת ה', ואמר לו, 'אמור להם שיהיו תמיד בשמחה, ואם אין להם מהיכן לקחת שמחה, שיהיו בשמחה אפילו פון א גלייך ווערטל', (גם מדברי צחות ומליצה), ובלבד שלא יהיה זה מהוללות וקלות ראש.
עוד אמר הסב"ק, השמחה הפשוטה ביותר – די גרעבסטע שמחה, ריח קדושה יש בה... והעצבות, אפילו זו שמקורה טהור – די איידלסטע עצבות, די איידלסטע מרה שחורה, יש בה ריח מהצד שכנגד הסט"א רח"ל...
חסידים מספרים, כי בירח האיתנים בשנה האחרונה לחיי הרה"ק מרוז'ין, היו החסידים שרויים באווירה קדורנית מפאת חולשתו של הצדיק, בשמחת תורה הופיע הסב"ק בחלון ואמר, שמחת תורה היום! מדוע אינכם שמחים? ויענו כל העם ויאמרו, איך אפשר לנו להיות בשמחה כשהרבי אינו בשלימות הבריאות. אמר להם הרוז'ינער זי"ע: כתיב (דברים ח, יט) 'והיה אם שכוח תשכח את ה' אלקיך', והיה לשון שמחה, ומה שייך לשון שמחה אם שוכחים את ה' אלוקיך. אלא כך הוא הכוונה, 'והיה אם שכוח' – אם תשכח את מידת השמחה, 'תשכח את ה' אלקיך', שחסרון השמחה מביא חלילה לשכחת ה', ויצו ללכת אל בית היין ולשתות על חשבונו.
ובאמת כל אחד מישראל יש לו עם מה לשמוח, וכך הורה לנו הרה"ק הרבי ר' משה לייב מסאסוב זי"ע, שכאשר האדם משיג את ההבנה בברכת 'שלא עשני גוי', על ידי דבר זה בעצמו יוכל להיות בשמחה, וכל שכן אם קיים מצוה, הרי שבודאי שעליו להיות בשמחה גדולה, ועל ידי השמחה במצוות ה' יתעלה יותר ויותר.
ואמרו צדיקים 'עבדו את ה' – בשמחה', עצם הדבר שהאדם בשמחה הרי זה ענין של עבודת ה'.
היכי דמי בעל תשובה
סיפר אדמו"ר הזקן מטשורטקוב זי"ע, מעשה בבעל תשובה אחד אשר לפני ששב בתשובה הרשיע מאוד, ולא הניח עבירה אחת שלא עבר עליה רח"ל, ובא לפני הרה"ק המגיד רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע ומסר לפניו קוויטל בו פירט את כל עוונותיו רח"ל, וביקש עליהם תשובה. כראות המגיד מטשערנוביל את כל חשבון העבירות כי רב הוא השיב לו, הן אני כבר זקנתי מלקבל עלי בעל תשובה קשה כזה לתקנו, קום סע אל הרה"ק מריז'ין, הוא עודנו צעיר לימים, והוא יקבל אותך ויושיע לך.
כך עשה אותו בעל תשובה, נסע לרוז'ין נכנס לפני הריז'ינער ומסר לו קוויטל כנ"ל. לאחר שקרא הריז'ינער את כל הקוויטל עם פירוט כל העבירות הקלות והחמורות פנה אליו הרבי ואמר, ראשית כל תקפיד שכל דיבור ודבר שבקדושה שתאמר הן בתפילה הן ברכת הנהנין וברכת המזון, ואפילו ברכת אשר יצר אל תאמר בעל פה, אלא דוקא מתוך הסידור, והדבר השני שצוהו היה שבכל פעם שישב הרה"ק אצל השולחן 'לא ירף עינו ממנו'. כזה היה סדר תשובתו של הריז'ינער לבעל תשובה קשה כזה. וסיים אדה"ז מטשורטקוב ואמר, שהוא הכיר אחר כך את הבעל תשובה הזה, והיה איש בעל מדריגה שיכול היה לקחת קוויטלאך, דכשעשה כל מה שציוה עליו אבי ז"ל, ידע אח"כ מעצמו כל מה שצריך לעשות תשובה על כל דבר ודבר.
במעלת אמירת מאה ברכות מתוך הכתב ובכוונה כראוי, יש לומר שהנה חז"ל אמרו (ע"ז ז:) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא דוד היה ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה, לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי וכו' אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים להם לכו אצל צבור, ואמרו שם עוד, והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב 'נאם דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על', נאום דוד בן ישי ש'הקים עולה של תשובה'.
והנה מפסוק זה למדו גם את הענין של 'מאה ברכות', מתיבות 'הוקם על', ע"ל בגימטריא מאה, שעל ידי ה'מאה ברכות' שתיקן דוד המלך לאמרם בכל יום הפסיקו למות במגפה, נמצא שבאותו פסוק של 'עולה של תשובה' נרמז גם הענין של 'מאה ברכות' בכל יום, ומכאן סמך ראיה שעל ידי המאה ברכות כראוי יזכה לתשובה.
פעם הגיע חוטא אחד לפני הסב"ק וביקש ממנו 'דרך תשובה', ואמר ש'הוא מבקש לשוב בתשובה ואינו יודע כיצד לשוב בתשובה', ענה לו הרבי, ו'כי לחטוא כן ידעת כיצד', ומי לימד אותך דעת כיצד לחטוא. ענה האיש, אמת הדבר שלא ידעתי כיצד חוטאים, עשיתי כפי מה שעלה בליבי, ואח"כ נודע לי שהרי זה דבר חטא, אמר לו הסב"ק, אם כן תעשה עכשיו ההיפך, מעכשיו שוב לא תעשה ככל אשר תתאוה, ושמור עצמך, ובמשך הזמן תלמד מהו דרך התשובה.
הסב"ק מרוז'ין הדריך שברגע אחד יכול האדם לעמוד על דרך של תשובה, וכן אמר הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע בשם זקנו הרה"ק מרוז'ין, כתיב (תהלים קג, יב) כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, וביאר, כשם שהמרחק ממזרח למערב שהוא מרחק רב מקצה עולם עד קצהו, אולם מרחק זה הוא לגבי המקום בעצם, אמנם אין הדבר אמור לגבי האדם, כי האדם כשפונה כאן יאמר עליו שפונה הוא למזרח אך כשיסוב פניו לצד האחר תיכף יאמר עליו שפונה למערב, ועל דרך זה 'הרחיק ממנו את פשעינו', שעם אנחה אמיתית שיוצאת מלב נשבר של בר ישראל תיכף מרחיק ה' את פשעיו ממנו לקצה העולם, ובאותה מדה מתקרב הוא מהקצה אל הקצה.
עוד אמר הסב"ק מרוז'ין, איתא במדרש (דב"ר ב, לז) על הפסוק 'כל הנשמה תהלל י"ה', על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את בוראו, ואמר הרה"ק מרוז'ין, כי הנה בכל רגע ורגע הנשמה רוצה לצאת מהגוף, אלא שהשי"ת אינה מניחה מלצאת, ונמצא שבכל רגע נעשה כבריה חדשה, וזהו חיזוק גדול לאדם, כשהיצר הרע רוצה לדחותו בשעת תפילה ועבודה, וטוען הלא הנך מלא פשעים ואיך תוכל לעמוד ולפתוח פיך לדבר דברים לפני ק-ל גדול ונורא, ישיב כזאת אל לבו, הלא ברגע זה נעשיתי בריה חדשה ועדיין לא חטאתי עוד ברגע זה, וא"כ יכול אני לעמוד ולהודות להשי"ת ולעבוד אותו מרגע זה ואילך.
עוד בדרכי ההתחזקות לאחר החטא, אמר הסב"ק מרוז'ין על הפסוק (בראשית ג, יא) ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה, וביאר הפסוק על פי סיפור מעשה, יום אחד היה ניקולאי צאר הרוסים נוסע בדרך, ויעמידו שומרים על פני כל הגשרים להבטיח כי הדרך פנויה מכל מכשול בעת שיעבור עליו, חייל יהודי הופקד גם הוא לשמור על אחד הגשרים, כיוון שעבר הזמן בו היה צריך המלך לעבור חשב בלבו כי בוודאי אירע איזה שינוי בתוכנית המסע, ושוב לא יעבור היום, פשט איפוא את בגדיו וירד לנחל מתחת לגשר לרחוץ, והנה בהיותו במים שמע מרחוק שקשוק אופני מרכבת המלך, מיד קפץ ערום למעלה והורה בידו שאפשר להמשיך, כי בלעדיו היו נעצרים, קראו המלך ושאלו כיצד ההין לעמוד לפניו ערום, השיבו היהודי, אמנם חטאתי שעזבתי משמרתי ללא רשות, וכי בשביל כך אחטא עוד ובגללי יתעכב מסעו של המלך?!
ובכן זה היה תשובת השי"ת לפני אדם הראשון, מי הגיד לך כי עירום אתה עליך להמשיך בעבודה ולא לשקוע הלאה בגלל העירום, שגם אם נכשל חלילה בחטא לא יעצור על מקומו, אלא ימשיך בעבודת הקודש, ולא ישאר לעמוד בבוץ הנורא, כי מאי דהוה הוה ויתחיל מחדש לפי שעכשיו הוא כבריה חדשה, ולא יקלקל החדשים.
פועל עבור הגאולה
סיפר הרה"ח ר' ישראל ראזנצוייג, שהרה"ק מרוז'ין נהג לומר: "אילן העומד בתוך השדה וענפיו נוטות לארץ, וישראל יושב על גביו ועיניו בוכות". ובודאי כוונת קדשו היתה שהוא הוא האילנא דחיי, וכל בני ישראל הם הענפים המחוברים לשורש עץ החיים, והוא יושב ובוכה על ישראל, וכמו שאמר הרה"ק מרוז'ין קודם הסתלקותו 'שלא ינוח בעולם העליון עד שיפעל הגאולה עבור כלל ישראל', וצדיקים אמרו - הרבה שנים אחרי הסתלקותו - כי הוא נמצא עדיין בתוך מעיין של דמעותיהן של ישראל ואמר שלא יעלה למקום מנוחתו עד שיפעל הגאולה. ונסיים בפסוק: יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (תהלים עב, ז), ופירש"י 'יפרח בימיו צדיק - ישראל', ואמרו צדיקים שאפשר לומר שהכוונה היא לסב"ק מרוז'ין, בנו של הרה"ק רבי שלום.
וודאי שכעת הזאת בישיבת חסידים כאחד הרי זה לנייחא עבור הצדיק, ובודאי שיפעל עבור כולנו שכל אחד יוושע בגאולה פרטית עד שנוושע כולנו בגאולה כללית במהרה בימינו, אמן.