אמרות טהורות לפרקי אבות

והעמידו תלמידים הרבה. יש לבאר בהקדם מה שכתב בבני יששכר (כסלו מאמר ד, אות מה) לפרש נוסח ההודאה בימי החנוכה, 'כשעמדה' מלכות יון הרשעה. כי באמת הנחש הקדמוני אין לו רגלים לעמוד עליהן, וכמו שנאמר (בראשית ג, יד) 'על גחונך תלך'. אבל מלכות יון רצו לתת לס"מ רגלים, שתהא לו עמידה חלילה, וכשהתגברו עליהם החשמונאים, נתנו עמידה אל התורה, וביטלו העמידה של הס"מ. ולכן תקנו בלשון ההודאה 'כשעמדה' מלכות וכו', להורות שקודם הישועה היתה עמידה לשונאינו, כי ניתנו לנחש רגלים, ואחר כך בעת הישועה, היתה עמידה וקיום לישראל, עכ"ד. ובזה יש לרמז בלשון התנא 'והעמידו' תלמידים הרבה. וכלומר הוו זהירים ללמד תורה לתלמידים, כדי לעשות בזה עמידה וקיום לכח התורה, ולתת לה רגלים, ואז ממילא יתבטלו הרגלים של הס"מ, ולא יהא לו על מה לעמוד. (עטרת יהושע לאבות, עמוד לב:)