הר' משה מאירי
יועץ חינוכי ומנחה הורים למתבגרים
בשיחה נפלאה של הרבי לפרשת נח (חלק י'), מובא הסבר יסודי סביב הוראת הבעל שם טוב ש"הזולת הוא ראי": כשאדם רואה משהו לא תקין אצל הזולת, זוהי השגחה פרטית שמציבה בפניו שתי אפשרויות לסיבת המראה:
1. אם המראה מעורר בו כעס, סלידה או תסכול רב – זהו סימן שהחסרון קיים בצורה כלשהי אצלו עצמו, וה' הראה לו זאת כדי שיתקן את עצמו.
2. אך אם למראה החסרון הוא אינו חווה טלטלה רגשית, אלא חושב מיד באופן ענייני: "מה התפקיד שלי כאן? איך אני יכול לעזור לו לפתור את הבעיה?" – זהו סימן שהמראה הוצג בפניו אך ורק כדי שייכנס לפעולה ויסייע לזולת לתקן את המצב.
ההבחנה הזו היא יסוד חינוכי ראשון במעלה עבורנו כהורים וכמחנכים. כשמראים לנו פער, התנהגות לא ראויה או אתגר אצל הילד: ביראת שמיים, במידות טובות, בבית או במערכת החינוכית – הציפייה מאיתנו היא לא להידרדר לתגובות של תסכול, כעס או דרמה ("אוי ואבוי, איך הוא עושה דבר כזה?!").
תגובות אלו רק חוסמות את היכולת להשפיע. התפקיד שלנו הוא להישאר "נקיים", ענייניים ואובייקטיביים. להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות וביישוב הדעת, להבין מה באמת שורש הבעיה, ולשאול את עצמנו: "איך נכון וראוי לגשת לזה כדי לפתור את העניין?"
כשאנחנו מצליחים לפעול מתוך שקט פנימי וענייניות, ללא מעורבות של אגו או סערת רוחות, מתקיימת ההבטחה: ברית כרותה לתעמולה ועבודה במועצות חכמה ובקירוב הדעת שאינה חוזרת ריקם ומאפשרת לנו לכוון ולתקן את הדרוש תיקון ברוגע ובבהירות.
גוט שבת.