כשהגיע ר' משה לשדה התעופה הבינלאומי בלוס אנג'לס שבארה"ב חשב שהכל ילך בקלות ובפשטות, הוא אמור היה להיפגש עם יהודי מקומי שאמור היה לקחתו למחוז חפצו. ר' משה נחת בשדה התעופה וכולו התרגשות והתפלאות, זה לו הפעם הראשונה שהוא טס לחו"ל, ההמולה של אלפי נוסעים, נכנסים ויוצאים, מסכי המידע המודיעים על כל טיסה מתי ולאן, וקריאות הכרוז על הטיסות שיוצאות הרגע!, כושים ולבנים צועדים עם מזוודותיהם זה לצד זה, כל מיני תרבויות של עמים מתנקזים למקום הומה זה, ור' משה מרוב בלבול נזכר כי עליו למצוא את אותו יהודי שאמור לבוא ולקחתו, אך היכן ימצאהו בהמולה רבתי שכזו? הוא הולך לשם וחוזר לכאן, מאות ואלפי אנשים שאצים כל אחד למחוז חפצו, והוא מחפש... "מחט בערימת שחת", מה עושים? לפתע נזכר שנתנו לו את המספר טלפון הנייד של אותו יהודי, "אם אוכל להתקשר אליו הכל יבוא על מקומו בשלום" אמר לעצמו, הוא שלף את הנייד מכיסו, חייג למספר שקיבל וכתשובה שמע הקלטה בשפה זרה האומר שלא ניתן להתקשר ממכשיר זה.
ר' משה כבר נלחץ, המולה מסביבו גוברת, כל רגע נוחת מטוס נוסף, אלפי אנשים מכל העולם רצים מכאן לשם ואיש הקשר שאמור לקחתו לא נראה באופק, מה עושים? והנה רואה ר' משה מרחוק אדם מכובד עם זקן ארוך, היה בטוח שזה "יהודי משלנו", הוא רץ אליו עם זיק של תקווה, ובחיוך קורא לעומתו "שלום עליכם צדיק"! ומושיט לו את ידו, ומיד מבקש אם יוכל להשאיל לו לרגע קט מכשיר פלאפון נייד כדי לבצע שיחה, תוך כדי שהוא מספר את הבעיה הקשה אליו נקלע, שבין כל האלפים שמסביבו הוא מחפש אחד שאינו יודע כיצד הוא נראה והיכן הוא ממתין לו.
ברם, האדם המזוקן התגלה עד מהרה כגוי המשמש כאיש דת בקהילה מסוימת, הוא הבין את הבעיה והושיט לר' משה את מכשיר הטלפון. ר' משה הודה לו בכל ליבו, אך שוד ושבר, המספר של אותו אדם שהיה בידו קודם לכן נפל מידו מרוב הבלבול וההמולה, עתה נקטע קצה החוט האחרון שנותר לר' משה. עם צער עמוק בלב השיב את הנייד למיטיבו, הגוי שמיהר לטיסה מסוימת שלשל את הנייד לכיסו, הרים את תיקו הביט אל ר' משה עין בעין ואמר לו משפט שיזכר לר' משה לכל חייו "הרי אתה יהודי, יש לך אלוקים בשמים, תתפלל אליו הוא ודאי יעזור לך..."
ר' משה היה זקוק להגיע עד קצה העולם כדי לשמוע משפט אמיתי ונוקב זה, הוא פנה למקום צדדי מחוץ להמולה הכבדה ופרץ בבכי קורע לב, "אבא, תעזור לי..." הוא ידע והבין היטב היטב שרק בורא עולם יכול לעזור לו במצב כה קשה. לא חלפו רגעים ספורים, ניגש אליו מאן דהוא ושאל: "ר' משה?"... והשאר כבר שייך להיסטוריה...