Skip to content
א קוואל פון חיזוק

הרה"ק רבי מנחם נחום זי"ע בעל "מאור עינים" – יומדה"ק י"א חשון

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

זקן החבורה וממשיך דרך המגיד הקדוש

יום י"א חשון הוא יומא דהילולא קדישא של הרה"ק רבי מנחם נחום זי"ע, בן הרה"ק רבי צבי, בן הרה"ק רבי נחום גאון, המכונה "רבי אדם בעל שם", זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

נודע הדבר כי ביד רבי אדם בעל שם היו גנוזים כתבי יד אשר יסודם מן הנביא אחיה השילוני, ובהם למד עם מרן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. לאחר הסתלקותו, למד הבעל שם טוב הקדוש בכתבים אלו עם בנו הרה"ק רבי צבי זי"ע.

המאור עינים זכה אף הוא לקבל תורה מפי הבעל שם טוב הקדוש, ולאחר הסתלקותו של הבעל שם טוב, דבק ברבו המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע והיה לתלמידו המובהק.

מקובל כי הרה"ק ה'בעל התניא' זי"ע התבטא על המאור עינים כי הוא נמנה על התלמידים הוותיקים ועל כן נחשב ל"זקן החבורה". כאשר חלתה אמו של ה'צמח צדק' זי"ע, שלח הבעל התניא קוויטל להמאור עינים לבקש רחמים עבורה.

עוד נודע, כי בעת המאסר המפורסם של בעל התניא בפטרבורג, שלח הבעל התניא קוויטל ופדיון נפש להרה"ק המאור עינים.

הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע כתב בספרו שו"ת 'דברי חיים' (חו"מ ח"ב סימן ל"ב), כי היו שלושה ממשיכים עיקריים להנהגת "הרב הקדוש איש אלהים, רבן של כל בני הגולה, מורינו הרב דוב בער זכרונו לברכה לחיי העולם הבא ממזריטש". שם מנה שלושה תלמידים: הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הרה"ק המאור עינים, והרה"ק רבי זאב (וועלוועלע) מזיטומיר, זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

עבודת השם במסירות נפש

נביא בזה סיפורים הממחישים את עוצם עבודתו ומסירות נפשו של הרה"ק המאור עינים.

בעומדנו לפני צדיקים קדושים כאלו, אשר אין לנו שום השגה בגדולתם, הרי עצם הזכרת שמם הוא זכות נשגבה. מאידך גיסא, בעת שמיעת סיפורי צדיקים, עלול אדם לחשוב כי נולדו הצדיקים במדרגתם העליונה בלא צורך בעמל ויגיעה.

אולם יש לדעת את אשר כתב הרה"ק ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע על האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב – כי כל השגותיהם באו להם אך ורק מחמת שעבדו את ה' במסירות נפש עצומה. על כן נספר מסיפורי המאור עינים, מהם נראה כיצד עמל ויגע ביגיעת הקודש כדי לזכות להשגותיו הנוראות.

הסיפור הראשון הובא מפי הרה"ק הבעלזא רב זי"ע, אשר סיפרו לפני הראחמיסטריווקא רבי זי"ע בעל 'אמרות טהורות'. הוא סיפר כי זקנו המאור עינים היה עני מרוד. כידוע, ברוסיה שורר קור עז וקרה בימי החורף, ובתקופה הראשונה לאחר נישואיו לא היה בידו ממון לקנות 'פעלץ' (בגד עור) עבורו ועבור הרבנית. על כן היו שניהם משתמשים בפעלץ אחד. כאשר הלך המאור עינים לבית המדרש לבש את הבגד והרבנית נותרה בביתה, וכאשר הוצרכה הרבנית לצאת לקנות צרכי הבית, לבשה היא את הבגד והמאור עינים נותר בביתו.

עוד סיפר הבעלזא רב, כי בלילות היה המאור עינים הולך לטבול בנהר כדרכו בקודש, והנהר היה קפוא ומוקף קרח. הרבנית לא רצתה שילך לבדו ועל כן ליוותה אותו לשמירה.

בדרך אל המקוה לבשה הרבנית את הפעלץ מחמת הקור הנורא והקרה השוררת בחוץ. אולם בדרך חזרה מן הטבילה, לאחר ששהה במים הקפואים תחת הקרח, לבש המאור עינים את הפעלץ כדי להתחמם מעט מצינת המים.

זוהי דוגמא ראשונה המראה כיצד צדיקים קדושים, אף שלא היה להם לחם לאכול, עבדו את בוראם במסירות נפש כזו. הוא הלך לטבול בקרה הרוסית, ובדרכו לשם אף לא היה לו בגד עור להתעטף בו.

עלינו ללמוד מכך: כאשר אנו הולכים למקוה בימינו, ברוך השם, בית המדרש חם והמקוה חמה, עלינו להודות להשם יתברך וללכת לעבודתו בחשק ובהתלהבות.

עבודת הטבילה בקרה הרוסית

סיפור נוסף סיפר הסקווערער רבי זי"ע, כפי שקיבל מאבותיו הקדושים, כי הרה"ק המאור עינים היה רגיל לטבול בנהר קפוא. כידוע, בקור העז של רוסיה יש לחצוב בקרח 'פלאטקע' (פתח), היינו שנוטלים גרזן וחוצבים בקרח העבה עד שמגיעים למים, ושם טובלים.

אלא שיש בדבר סכנה גדולה, שכן לאחר הטבילה תחת המים, לא תמיד מוצא הטובל את הפתח הקטן שחצב. כיוון שהפתח מצומצם, קשה לראותו מבעד למים, וזו סכנת נפשות ממש.

פעם אחת לא מצא המאור עינים את הפתח ושהה תחת המים זמן רב. בחסדי שמים מצא את הפתח לאחר דקה או שתיים ועלה מן המים, אך מרוב סכנה וקור נעשה בשרו כחול לגמרי.

כשבא לביתו, אמרה לו הרבנית הצ': "נחום, האם שכחת מהרבונו של עולם?"

כששמע המאור עינים דברים אלו, נתלהב בלהבת אש, שכן החל להרהר בענין "שויתי ה' לנגדי תמיד" בעוצמה כה גדולה, עד שמיד כוסה בזיעה מרוב פחד ויראת השם!

ויש לדעת, כי ודאי לא הסיח המאור עינים דעתו מן הבורא אף לרגע, אלא שכששמע זאת מרעייתו נתעורר עוד יותר, וממחשבה זו בלבד נתלהט גופו בחום עד שנתחמם לגמרי.

זו היתה עבודת הצדיקים, שעמלו ללא הרף. וזאת עלינו ללמוד, כי אף שאין ביכולתנו להגיע למדרגותיהם, עלינו לדעת כי אצל המאור עינים לא באו המדרגות מאליהן, אלא הכל בא מכח יגיעה עצומה בעבודת השם.

הקשר עם ה'בעל התניא' זי"ע והרביים לבית חב"ד

כידוע, דרכי החסידות של המאור עינים ושל בעל התניא זי"ע היו בשני נתיבים נפרדים, אולם עם כל זה היתה האהבה שביניהם איומה ונוראה. וכפי שכבר סופר, שלח בעל התניא פעמיים 'קווויטל' (פתקא) להמאור עינים, ודבר זה מפורסם הוא. ואפשר ששלח פעמים רבות יותר, אך שתי פעמים ידועות ומפורסמות: פעם אחת כשלא היתה בתו בקו הבריאות, ופעם שנית כשנסע לעיר פטרבורג.

וכן היה הדבר בדורות המאוחרים, שכל צדיקי בית טשערנאביל עם אדמו"רי חב"ד היו מקורבים מאד זה לזה. וידועה הידידות המופלגת של הרה"ק רבי איציקל מסקווירא זי"ע עם הרה"ק ה'צמח צדק' זי"ע, שהיתה באופן נעלה ונשגב מאד.

מעשה בשאיבת מים לסעודת מלוה מלכה

מעשה נורא סיפר הרה"ח רבי חיים שניאורסאהן מחברון זצ"ל – שהיה נכד לבעל התניא וחתן של רבי מאטקע לידער זי"ע מחסידי סלאנים המפורסמים – והוא היה בעל מספר נפלא, ומסר את המעשה כפי שהיה מקובל בבית רבנו.

פעם אחת נמצא רבנו בעל התניא סמוך לעיר טשערנאביל. במוצ"ש אמר רבנו שנוסעים להמאור עינים, כי רצה להיוועץ עמו בענין מסוים.

אמר המאור עינים לבעל התניא: "בא ונאכל סעודת מלוה מלכה". והנה לא היו מים בבית, והיו צריכים לילך לשאוב מים מן הנהר. אמר המאור עינים לבעל התניא שהוא הולך לנהר לשאוב מים לנטילת ידים. נענה בעל התניא ואמר: "מה טוב הדבר, אלך עמכם לסייע לכם".

הלכו שניהם לשאוב מים, ומחמת כובד הדליים המלאים מים, נעצרו בדרך אצל אבן אחת והתחילו לדבר. והיו מעמיקים בשיחתם כל כך, עד שלא הרגישו כלל כי עבר כל הלילה. כשהאיר היום בעלות השחר, ראו בני העיר את שני הצדיקים הקדושים שקועים בשיחתם, והתחילו לומר: "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית!..."

וזהו הלימוד והמוסר השכל שעלינו ללמוד ממעשה זה. הן אמת שאין אנו יכולים להגיע למדרגות קדושים אלו, לשוחח כל הלילה ולא להרגיש בעלות השחר... אך מה שמוטל עלינו ללמוד מן המעשה הוא גודל הענוה. שהרי המאור עינים אמר לבעל התניא שהוא בעצמו הולך לשאוב מים, ולא עלה על דעתו כלל לבקש מגבאי, משמש או מחסיד שיעזור לו.

ומאידך גיסא, בעל התניא רץ מיד לעזור להמאור עינים באמרו: "אלך לסייע לכם". מזה יש ללמוד בעבודת הצדיקים.

והשי"ת יעזור שנזכה ללמוד מדרכיהם וללכת בעקבותיהם, כדכתיב: "צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים" (שה"ש א, ח). ונזכה לבני, חיי ומזוני רויחי, ולעבוד את השי"ת מתוך הרחבת הדעת. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

More in this printout

View the whole printout