Skip to content
א קוואל פון חיזוק

לילך בדרכי האבות הקדושים בתוך חיי היום יום

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

"מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי": ליגע בדרכיהם בקודש

הנה ידוע לכל מה שאמר ה'תנא דבי אליהו' (פרק כה): "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, למעשי אברהם".

וידוע מה שהקשה הרה"ק מקאצק זי"ע, וכי איך שייך לאדם פשוט שיהיה בעל דמיון לומר שיוכל להגיע למדרגת מעשי האבות הקדושים?

אלא פירש הרה"ק מקאצק דלשון "יגיעו" הוא מלשון נגיעה – שצריך המעשה של האדם ליגע בדרכי האבות. וביאר בזה ה'סבא מקעלם' זי"ע, שמוטל עלינו לראות שיהיו מעשינו הולכים על אותו הדרך ועל אותו הנתיב שסללו לנו האבות הקדושים. ונהי שאין האדם יכול לחיות בדמיונות שמעשיו הם ממש כמעשי אברהם יצחק ויעקב, מכל מקום עכ"פ צריכים המעשים להיות על אותו הסגנון ועל אותו הדרך.

וזהו עומק הפשט "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", שיהא בידי לחבר מעשי למעשיהם. וזהו שאמר הקאצקער "ליגע" – שיהיו המעשים יכולים להדבק זה בזה, שנזכה לחבר דרכינו עם דרכי האבות והאמהות הקדושים.

והנה באנו לפרשת נח, ובלומדנו חומש עם רש"י הנה בסוף הסדרה כבר נולד אברהם אבינו. ובדרך כלל כשמגיעים לסוף הפרשה בערב שבת קודש, אין האדם שם אל לבו שכבר נולד אברהם, ובפרשת לך לך כבר עומדים אנו בעיצומו של עבודת אברהם אבינו ושרה אמנו.

ועתה, נתבונן נא בדרכי הקדושים אבותינו ואמותינו, מה יש לנו ללמוד מהם לעבודתנו.

כל יהודי צריך להיות "רבי" בתוך ביתו

הרה"ק ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי"ע אמר פתגם בזה הלשון:

"כל יהודי בתוך ביתו צריך להיות רבי קטן!"

פירוש הדבר, שכל אחד בתוך ביתו, כיון שהוא האב, יש לו תפקיד ומציאות מיוחדת. בבואו לביתו בליל שבת קודש, כשבניו ובנותיו סובבים את שולחנו וממתינים שהאב יפתח בזמר 'שלום עליכם' ויקדש על היין, הרי כל הבית כולו מצפה להנהגת האב. האב הוא הרבי בביתו, הוא הראש ישיבה בביתו, והוא הדיין בביתו. ואם תתעורר שאלה להלכה בבית, שואלים את פי האב.

ואמר על זה הרה"ק מאלכסנדר: צריך האדם לידע, שכשם שרבי עם חסידיו, או ראש ישיבה עם תלמידיו, או רב עם קהל עדתו יש להם השפעה, כך יש לאדם השפעה עצומה ונוראה על בני ביתו. ואף אם נדמה לאדם שאינו ראוי לכך או שאינו במדרגה רמה, הרי זהו המציאות והעובדא, וכך הוא ה'פסק'.

"אחד היה אברהם": לעמוד איתן כנגד כל העולם

אחד הדברים הגדולים המעכבים את האדם מלחנך את בני ביתו שיהיה ביתו בית של תורה, בית של השראת השכינה, נקי מלשון הרע ורכילות, ומלא שמחה וחיות דקדושה – הוא מה שהאדם שם 'פקק' ומחסום על מחשבותיו ורגשותיו. הוא אומר בלבו שאינו יכול, לפי שמסתכל על העולם סביבו וסובר שכיון שהעולם נראה כך, הרי הוא מוכרח להיות כמותם.

אך עלינו לידע מה שלימדנו אברהם אבינו ע"ה.

אמרו חז"ל על הפסוק (יחזקאל לג, כד) "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" – שאברהם אבינו היה יחידי בעולם. וידוע לכל שמסר נפשו וקפץ לכבשן האש באור כשדים. והנה אנו רגילים להסתכל על נסיון זה כחלק מעשרה נסיונות של מסירות נפש על עצם הכניסה לאש, אך כתבו הראשונים, ע"פ דברי הרמב"ם ב'שמונה פרקים', שהיה בזה נסיון עמוק ונורא מלבד עצם הכניסה לאש.

נתבונן נא בדבר: אברהם אבינו הולך בחוצות קריה וזועק "ה' הוא האלקים!". אביו ואמו עומדים כנגדו, אחיו ואחיותיו וכל משפחתו כולם נגדו. אנשי עירו כולם מלעיגים עליו. נדמה בנפשנו אדם ההולך בתוך מדינה של ישמעאלים, או בירכתי ארץ רוסיא, וזועק בחוצות בין הנכרים "השם הוא האלקים!" – כך ממש היה המצב אצל אברהם אבינו...

ואברהם אבינו לא עשה זאת בדרך של בדיעבד או מתוך כפייה ועצבון, אלא אדרבה, עשה זאת בגאון ובשמחה, ביופי ובגאוה דקדושה. וכשבא נמרוד וחימם את כבשן האש ג' ימים כדי להשליך את אברהם, הנה מחמת עוצם החום נשרפו כל האנשים עוד קודם שהשליכוהו.

עד שניגש אברהם אבינו אל נמרוד ואמר לו: חבל שכל אנשיך נשרפים.. אם רצונך שאכנס לכבשן האש – הנני נכנס בעצמי. ונכנס אברהם אבינו לתוך האש בגאון, כשהוא הולך כנגד כל העולם כולו וכנגד כל החולקים עליו.

וביאר הרמב"ם בשמונה פרקים, שאפילו יהיה האדם צדיק גמור, אם הוא מוקף רשעים יכול הדבר להשפיע עליו חלילה, ועל כן צריך הוא לברוח למדבריות.

"הכוללים ובתי המדרשות, המה המדבריות השומרים עלינו!..."

וידוע שכשנפגש מרן ה'חזון איש' זי"ע עם הרה"ק מסאטמאר זי"ע, דיברו בענין דברי הרמב"ם הללו שצריך האדם לילך למדבריות אם שכיניו רעים.

אמר אז החזון איש להרה"ק מסאטמאר: "אכן כן, אלא שהתלמודי תורה של ימינו, והישיבות, והכוללים ובתי המדרשות המלאים בשיעורי תורה – וכשיש לאדם חדר ספרים בביתו והוא מוקף בספרי קודש – אלו הם ה'מדבריות' הקולטים אותנו ושומרים עלינו".

עלינו לידע, שאברהם אבינו לימדנו שאפשר לילך כנגד כל העולם כולו. וזהו דבר שצריך האדם ללמוד לחייו הפרטיים. האדם צריך לעמול בתורה, בתפלה, בשמירת עינים ובשמירת המחשבה, אלא שהוא מסתכל סביבו ורואה את כל העולם.

העולם אומר אחרת, והבריות מסתכלים עליו כעל אדם מיושן ותמהים עליו: "למה אתה שומר עיניך כל כך? למה אתה חסיד ופרוש כל כך? למה אתה לומד בהתמדה שעות רבות קודם אור היום? די לך בחצי שעה! מה לך ללמוד שתי שעות או שלוש שעות בבוקר? ומה לך להכנס לבית המדרש לכמה שעות בלילה? הלא בעל הבית אתה, ודי לך בשעה אחת בבוקר ושעה אחת בערב!". כנגד כל זה צריך האדם לידע ולהתחזק בדרכו של אברהם אבינו.

שגור בפי העולם לומר: "היאך יכול האדם להיות ריין מחטא לשון הרע ורכילות? הרי דורנו זה נשתנה, ובעוונותינו הרבים נמצאים אנו ב'עידן אלקטרוני', עולם המקושר לאלפי בני אדם, ועל כן אי אפשר להיות נשמר מחטאים אלו".

כנגד זה צריך האדם לעמוד ולהכריז: "אחד היה אברהם" – הנני עומד בגאון ומתייצב כנגד כל העולם כולו!

זעק בקול גדול "הנני בחינת אברהם אבינו - לכתחילה!..."

וידע האדם, כי כאשר מקבל עליו עול שמירת עיניים, התמדה בתורה, או זהירות מלשון הרע ורכילות, אל יעשה זאת בתחושת 'בדיעבד' או בלב נשבר. עשה זאת כדרך שעשה אברהם אבינו, בקומה זקופה וברוממות בעת שצעד אל כבשן האש, ואז תראה כי כל העולם כולו יעריכוך וישאו עיניהם אליך.

כפי שמצינו אצל אליעזר בן נמרוד, אשר ראוי היה להיות משנה למלך, אך בחר להתגייר ולהיות 'אליעזר עבד אברהם', וזכה להיכנס בחייו לגן עדן ולשמש את האבות הקדושים במערת המכפלה. סופך שכולם יבואו אליך ללמוד מדרכיך.

וכן הוא בענין חינוך הבנים והבנות ובהנהגת הבית. לעיתים מהרהר האדם בקרבו: "האם באמת בכחי לשנות את הליכות ביתי? הרי הרחוב סוער בחוץ, ומה יאמרו הבריות? ומי יאמר שאוכל להצליח?"

עמוד והתייצב כאברהם אבינו ואמור: "ביתי יהיה בית להשראת השכינה, בית מלא צניעות וקדושה ושמחת החיים, בית אשר שבת קודש תהיה בו מאירה ומתוקה".

יאמר האדם לעצמו: "הנני בבחינת אברהם אבינו!"

להיות "אדון" ולא "עבד" לעולם החיצון

הנה פתגם נורא מאבי תנועת המוסר, רבי ישראל מסלנט זי"ע, שאמר:

"ברזל לוהט המונח בתוך מים קרים – מרתיח את המים", אולם לאחר זמן מה, הברזל עצמו נעשה קר. ואמר רבי ישראל, כי כאשר האדם מתהלך בסביבה מסוימת, אף אם הוא לוהט ברוחניות, הרי הוא עלול ברבות הזמן להתקרר ח"ו.

ומהי העצה לזה? הרי פסק הרמב"ם, "האדם נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו", ומה יעשה האדם ולא יצטנן?

אמר רבי ישראל סלנטר: "צריך האדם להעשות אברהם אבינו".

ומהו הביאור בזה?

המשיך רבי ישראל ואמר, כי האדם או שהוא נעשה 'נמשך' אחר הרחוב, או שהוא נעשה ה'רבי' של הרחוב. על האדם להחליט בנפשו: האם אהיה תלמיד של עולם החיצון, עבד כנעני או פועל המשועבד להם – שאז, אף אם היה האדם בחור או אברך ירא שמים ולוהט בעבודת השם, סופו להתקרר מעט מעט.

אך יש ברירה אחרת: אל תהיה עבד כנעני או פועל לעולם החיצון, אלא היה ה'אדון' לעולם החיצון. היה אתה הבעלים עליהם, היה אתה הרבי שלהם.

וזהו שעשה אברהם אבינו.

אברהם אבינו ראה עולם שהוא בבחינת 'בירה דולקת', עולם בוער ותוסס, ומה הרהר בדעתו? "מי בעל הבירה?" מי הוא בעל הבית כאן? הקדוש ברוך הוא. אמר אברהם אבינו: "אהיה דבוק בקוני. כשם שהקדוש ברוך הוא הוא בעל הבית על העולם, כך אהיה גם אני בעל הבית. אהיה האדון, הרבי, ראש הישיבה, הרב, הדיין והמגיד שיעור בתוך ביתי שלי".

כדי שיצליח האדם ולא ימשך אחר הרחוב, אלא יהיה בבחינת "אחד היה אברהם" העומד בגאון נגד כל הרחוב, עליך להחליט: "לא אהיה תלמיד או עבד של הרחוב, אדרבה, אני אהיה הרבי שלהם".

כאשר קונה האדם גאוה דקדושה זו – "אני הוא הרבי של הרחוב, אני הוא האדון, אני ראש הישיבה המלמדם מהי שמחת חיים אמיתית, אני הוא הרב המבין מהו תכלית החיים" – אז יהיה לו הכח שלא להמשך ולא להתפעל מן החוץ, וישאר לוהט בעבודתו מבלי להצטנן.

ואדרבה, הבריות ירדפו אחריך, ולאחר זמן מה, כל אלו שלעגו לך והביטו עליך מלמעלה, יתהפכו להיות תלמידיך וחסידיך, והכל יפארו וישבחו את דרכיך.

כך אמנם אירע לאברהם אבינו. לאחר שנכנס בגאון ובאמונה לכבשן האש, הכריזו הכל: "נשיא אלקים אתה בתוכנו!"

היה גם אתה אברהם, היה אדון, היה נשיא אלקים, ותראה ברכה והצלחה בך ובכל בני משפחתך, אמן.

More in this printout

View the whole printout