הנה פרשה זו נקראת פרשת נח ע"ש נח. והנה עיקר הפרשה סובב על ענין המבול רק שנח הוא זה שניצל מן המבול, ואם שמו של הפרשה נקרא על שמו של נח, נראה שבשמו של נח מונח כל עצמותו, שבשביל זה הוא ניצל מן המבול. וגם מונח בזה יסוד הפרשה, ועוד דהרי הי' אפשר לקרות פרשה זו פרשת תולדות ופרשת תולדות יהי' נקרא יצחק ולמה נבחר להקרא בשם פרשת נח, וכדהעיר באמת הגרא"ז גורביץ זצ"ל ועוד, ונראה מזה דבשמו של נח אפשר למצוא כל מהותו ואיך ניצל מן המבול, וא"כ הבה נראה ונתבונן בשמו של נח, וממנו נראה איך זה מתקשר לכל ענינו של דור המבול, והצלת נח מן המבול.
מהותו ושמו של נח
בפרשת בראשית כתוב: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה':" [ה' כ"ט] ויל"ע מאיזה לשון הוא נח, האם מלשון נחמה או מלשון מנוחה, או מלשון נחת רוח והנאה וכלשון המשנה באבות פ"ג מ"י "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכו'.
נח כולל נחת רוח מנוחה ונחמה
הנה ברש"י שם פי' "עד שבא נח לא הי' להם כלי מחרישה והוא הכין להם והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקללתו של אדם הראשון ובימי נח נחה וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם" ולפ"ז נח הוא מלשון מנוחה ולא מלשון נחמה. וכן מבואר בספורנו שם שכתב "התפלל שזה ינחמנו בהמציאו מנוחה ממעשיהם כי מלת נח תורה מנוחה כמו ונוח מאויביהם." אולם רשב"ם פירש דזה הי' תפלה "הוא ינחמנו יניח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח" ולפירושו נח מענין נחת רוח. ובאבן עזרא כתב ב' אופנים "ונח היפך העצבון, והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו גם נחמה מנוחה מעצבון הלב." היינו דבאמת כל ענין נחמה הוא מלשון מנוחה, דזה מנוחה מעצבון הלב. הנה מבואר שכללו בזה גם ענין קורת רוח וגם ענין מנוחה וגם ענין נחמה, ויל"ע אי יש שייכות ביניהם. וגם אם תכונה זו הרמוזה בשמו של נח קשור לענין הצלתו מן המבול.