ובזה נבין, דוודאי לא מקרה הוא דנח אותיות חן דזהו תוצאה ישירה מהנהגתו בשמו נח, ודבר נפלא מצאתי בזוה"ק סו"פ בראשית [נח:] עה"פ אשר שם שמות בארץ כל הענין ששמא גרים, שאביו למך קראו נח לאמר זה ינחמנו וגו', אבל הקב"ה קראו נח ע"ש החן.
ובסנהדרין ק"ח: מבואר דגם על נח נחתם גז"ד אלא שמצא חן, ויתבאר עפ"י ד' אור החיים הק' סו"פ בראשית דכיון דהי' כאן נחמה על עצם הבריאה אין מקום לחלק בין טובים ורעים, וכלשון רש"י [ו' י"ג] "והורגת טובים ורעים" אלא שנח מצא חן "דיש מצוות שתועלתם היא להמשיך חן על האדם או בבחי' ג' או ד' מצוות ידועות" וה' לא הודיע אלו המצוות ונח זכה מצא החן גם שמו יגיד כן כי "נח חן" וכ"כ בנחל קדומים בראשית אות כ"ה בשם ספר חרדים "כל מי שאינו כועס מוצא חן ונח כשמו כן הוא נח ואינו כועס ולכן מצא חן כי נח אותיות חן" ורבינו בחיי לעיל שם כ' דשמו הי' צריך להיות "נחם" ומה שנתקצר לנח הי' כדי שיכלול ענין חן, ולדברינו א"ש דהי' נח במעשיו ולכן מצא חן, והלימוד בזה לדורינו שהוא דור של בילבול והיפך יישוב הדעת להתנהג במדתו של נח במדת הסבלנות ומנוחה ועי"ז ינצל מן הבילבולים.