תכלית הטהרה – 'יבשה הארץ'

המבול היה אירוע חד־פעמי, והקב"ה הבטיח שלא יישנה עוד: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם... וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח,כא), וכהסבר רש"י: "כפל הדבר לשבועה". אך מאחר שכל עניין בתורה טומן בחובו הוראה נצחית לכל יהודי בכל זמן, הרי שגם המבול נועד ללמדנו.

למעשה מתעוררת תמיהה על עצם הכללת סיפור המבול בתורה. חז"ל לימדונו כי "התורה קדמה לעולם" – היינו שאף שהיא מתייחסת לעולם, היא למעלה ממנו. ואם התורה קדמה לעולם במצבו השלם, כפי שנברא, קל וחומר שהיא מרוממת מהעולם במצבו הירוד והפגום בעקבות החטא – מחטא עץ הדעת ועד השחיתות של דור המבול. כיצד ייתכן אפוא שבתורה ייכלל מאורע שלילי ובלתי־רצוי כמו המבול?

הכול קדוש

התורה כולה, על כל פרטיה, היא בעצם חוכמתו של הקב"ה. וכפי שהרמב"ם מגדיר זאת בהקדמתו לפירוש המשניות: "ואין הפרש בין 'ובני חם כוש ומצרים', 'ושם אשתו מהיטבאל', 'ותמנע הייתה פילגש', ובין 'אנוכי ה' אלוקיך' ו'שמע ישראל', כי הכול מפי הגבורה והכול תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת".

בדוגמאות אלה מופיעים פסוקים המבטאים קצוות מנוגדים: מצד אחד פסגת הקדושה, ומצד שני מצבים נחותים וירודים. אלא שהואיל והקב"ה הוא תכלית הטוב, הרי שכל הכתוב בתורתו הוא בהכרח טוב מוחלט, שהרי "מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג,לח).

טהרה עליונה

מכאן יובן עניינו הפנימי של המבול: אף שמבחינה חיצונית היה עונש חמור, שמחה את העולם, הרי שברובד הפנימי מי המבול טיהרו את העולם בדרך דומה למקווה. בגמרא (ירושלמי חגיגה ב, הלכה א) נאמר שבתחילת הבריאה העולם היה מוצף מים, וזה היה מצבו הטבעי והחיובי בראשיתו.

אם כן, המבול החזיר את העולם למצבו הבראשיתי המושלם, ובכך העלה אותו למדריגת טהרה עליונה יותר. ועם זה, מיד אחרי המבול נאמר "יָבְשָׁה הָאָרֶץ", והקב"ה קבע שלא יהיה עוד מבול – כי תכלית הבריאה היא שתתקיים מציאות טבעית, ובתוכה דווקא יחדרו הקדושה והאלוקות.

גריד כהלכתה

הנביא ישעיהו אומר "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (מה,יח). לכן על אף המעלה הרוחנית בתקופת המבול, זה היה מצב אידיאלי לשעתו בלבד. מכאן ואילך הפעולה והשליחות נועדו להתממש בתוך בריאה מתפקדת ובעולם גשמי ופיזי ופעיל.

רמז לכך מופיע בדברי רש"י על המילים "יבשה הארץ" – "נעשה גריד כהלכתה". הביטוי 'כהלכתה' רומז לזיקה שבין התייבשות הארץ לחלק ההלכתי בתורה, המבטא את רצון ה' בחיי המעשה היום־יומיים. כי התכלית היא החדרת הקדושה בתוך העולם ה'יבש' והגשמי דווקא, ולעשות ממנו דירה לו יתברך.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך א, עמ' 462)