האדמו"ר הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ זצ"ל - נולד ב-א' אב ה'תקפ"ד (1824) בעיר מאד שבהונגריה. יחוסו מגיע עד אהרון הכהן. בגיל שנה אמו נפטרה ואם אמו מרת זיסל לקחה וגידלה אותו במסירות. לאחר תקופה אביו לקחו חזרה לביתו במאד. בהתחלה למד אצל הגאון ר' אברהם דנציגר זצ"ל, בהמשך עבר ללמוד אצל הגאון ר' יהושע זעליג סג"ל באניהאד זצ"ל. עוד משחר טל ילדותו ניכר עליו חריפות שכלו והתמדתו. אחד מהדברים שהתבלט בהם, היתה ידיעת התרי"ג מצוות התורה. הוא ידע לומר אותם לפי הסדר וזכר כל מצווה מה מספרה ומקומה בסדר התרי"ג מצוות. כאשר היה כבן עשר שנים, כבר התפרסם שמו במרחקים לעילוי גדול. אביו שלח אותו ללמוד בישיבת הרב המרא דאתרא, הגאון ר' יצחק נתן ליפשיץ. ביום הבר-מצווה דרש פלפול נפלא וחריף שחידש מדעתו בסוגיא דחזקה דרבא (נדה מו.). כל השומעים התפלאו על גודל חריפותו.
בגיל ארבע-עשרה נסע לפרשבורג. מרן החת"ם סופר קיבל אותו כתלמיד מן המניין למרות שבד"כ למדו אצלו רק מבני שמונה-עשרה ומעלה. בישיבה עלה והתעלה ולמד בהתמדה רבה. שם זכה לגילוי אליהו הנביא. למרות שהיה צעיר התלמידים, שמו יצא לתהילה בקרב בני הישיבה. לאחר שנה וחצי נפטר רבו והוא עבר ללמוד בישיבת וורבוי אצל ר' בנימין וולף לעוו. לאחר נישואיו נשאר לגור בעיר אוהעל אצל חותנו. רבינו הרבה להסתופף בצל צדיקי דורו. בשנת ה'תר"ה (1845) חזר לעיר מולדתו מאד. שם למד כמה שנים בשקידה ובהתמדה נפלאה. כבר אז התפרסם בעולם בחריפותו ובחסידותו, והיה שמו כאחד הגדולים. במאד החזיק בישיבה והרביץ תורה לבחורים מופלגים וחריפים במשך כמה שנים. רבינו ישן בתחילת הלילה ובשעה אחת-עשרה למד עם תלמידיו בעיון עד אור הבוקר.
בשנת ה'תרכ"א (1861) התקבל לרב בעיר ברגסס, שם יסד ישיבה ועמד בראשה. צדקת פזרונו היתה מופלאה. בין עניי העיר ובין עוברי אורח שפסחו על הפתחים נהנו ממנו במידה גדושה. מלבד הנתינה שהושיט לכל אחד קירבם בסבר פנים יפות, האכילם והשקם. לרבינו היה כח קדוש לעורר לבבות לתשובה, לפשפוש ותיקון המעשים. כאשר פתח פיו בדברי התעוררות, אנשים רבים בכו וחזרו בתשובה. בשנת ה'תרמ"א (1881) מונה לרבה של מאד. שמו יצא בארץ כפועל ישועות. ביום הושענא רבה באמצע הקפה שניה התעלף. רופא שבדק אותו קבע כי מרוב בכיותיו וצעקותיו נקרע אחד מעורקי הלב רח"ל, וזה הגורם למחלתו. נפטר ב-כ"ד תשרי ה'תרמ"ד (1883) כשאמר את התיבות "ובידך אפקיד רוחי". חי כ-59 שנים. נקבר למחרת בבית החיים בעיר מאד.
סבא (מצד האב): ר' משה הכהן קניג מזאמבור. סבא (מצד האם): ר' מרדכי צבי שוורץ (ורעייתו מרת זיסל). אביו: ר' פינחס זליג הכהן שוורץ (הראשון). אמו: מרת הענדל. אשתו: מרת פייגא (בת הנגיד הצדיק ר' משה ליב גינצלר מאוהעל). ילדיו: חמישה בנים ושש בנות. ביניהם: מרת הענדל ריזל (נישאה לר׳ יעקב עהרענרייך), בנו וממלא מקומו הרה"ג ר' נפתלי (אבד״ק מאד, בעל 'אילה שלוחה'), הרה"ג ר' אהרן (מקראקא, בעל 'תהילה לאהרן'), הרה"ג ר' שלום (מברגסס), מרת רבקה (נישאה לר' אליעזר צוקר, ראבד"ק ברגסס), מרת זיסל (נישאה לר' יהושע קארן מקראקא), הרה"ג ר׳ מרדכי זאב (מקראקא). מרבותיו: הגאונים ר' אברהם דנציגר, ר' יהושע זעליג סג״ל באניהאד, ר' יצחק נתן ליפשיץ, מרן ר' משה סופר (החת"ם סופר), ר' בנימין וולף לעוו, ר' אשר ישעיה רובין מרופשיץ, האדמו"ר ר' חיים הלברשטאם מצאנז. מתלמידיו: הצדיקים ר' מרדכי חנה פוקס מווילחאוויץ, ר' נתנאל פריד מבלמזויוורוש (בעל 'פני מבין'), ר' יהודה גרינפלד (בעל 'קול יהודה'). מספריו: • קול אריה - שו"ת, ביאורים מקיפים, מכתבי תורה וחידושי תורה ופלפולים, על התורה ומועדים • ספר בחכמת הנסתר.
כאשר בנו הגה״ק ה'בית נפתלי' זצ"ל גר בווישאווא, בשכנותו גר ערל רשע אחד שציער אותו ואת בני ביתו מאוד. כאשר נסע לבקר את אביו (רבינו), אמרה לו זוגתו הרבנית שיזכיר אצל אביו את צרתו, ויבקש ממנו שיהיה להם מנוחה מן השכן הערל. כאשר הזכיר את המבוקש, רבינו שאל את שמו ושם אמו של הגוי, ואמר לו: ״לעקור ערל מן השורש דבר קטן הוא, זולת אם יש לו שר למעלה, אז הוא עניין קשה״. כאשר בא ה'בית נפתלי' לביתו, כבר היה הערל מת, כן יאבדו כל אויביך ה'.
פעם אחת בא איש לפני רבינו ושפך לפניו את מר לבו, שנכרית אחת העלילה עליו בפלילים עלילות ברשע, והוא אמר שאם יאמינו לדבריה הוא ייענש עונש חמור, ועתה נפשו בשאלתו לעמוד לימינו ולהושיעו. רבינו ענה לו: "אל תדאג מאומה, לא יאונה לך כל רע". בבוא זמן המשפט, כשהייתה האישה צריכה לומר את דבריה לפני השופט, נסתתם פתאום דיבורה ולא יכלה להוציא אף הגה. על כל השאלות של השופט ענתה בשתיקה מוחלטת, כי הייתה כאלם לא יפתח פיו, וממילא כל העניין התבטל והיהודי יצא לחופשי, ויהי הדבר לנס.
נכדו הגאון ר' מנחם ישעיה, בן בנו ה'בית נפתלי', כתב: ״שמעתי מאאמו״ר הגה״צ זצ״ל, שזקנו הרב הגדול החכם החסיד המפורסם מו״ה פינחס זעליג הכהן ז״ל, כשהיה לעת זקנתו סמוך על שולחן בנו רבינו זצ״ל ברגסס, הניח לבנו עושר רב, בערך ארבעים אלף כסף. במשך שנתיים כבר לא נמצא בידו אפילו פרוטה אחת. זקנתי הצדקת המפורסמת ביקשה מרבינו מעות כדי שתוכל לקנות בגד. רבינו פתח את הארגז שהיה כספו מונח שמה, והראה לה כי הוא ריק מכל, ומתוך זה נודע לה צדקת פיזרונו הרב, שהיה משיא נערות עניות, והיא חשבה שקיבץ עבור תכלית זו מנדיבי עמנו, אבל את הכול שילם מכיסו״. (הסיפורים מעובדים מתוך 'תולדות הקול אריה')