☆ שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו' ולא תקח שוחד * חתר חתירה מתחת כסא כבודו להעלים את הרהורי התשובה מעיני המקטרגים * גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד * הגאולה ממשמשת ובאה בזכות התשובה * קחו עמכם דברים ושובו אל ה' * ארבעים ימים אחרונים היו ברצון * וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו * להתפלל לה' בלשון פרטית על כל הצרכים הקטנים והפשוטים ביותר
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו' ולא תקח שוחד
בעבודת ישראל (ריש פרשתן) כתב דברי מוסר על עבודת איש יהודי בבא פר' שופטים, וזו לשונו "שופטים ושוטרים תתן לך' וגו'. הנה הפרשה הזאת נקראת תמיד בחודש אלול אשר הוכן העת לכל איש, שישוב לבוראו ונסלח לו מחטאתו אשר חטא כל השנה על ידי חרטת והרהורי התשובה ובכי ומספד על עוונותיו שעברו ראשו. וכל כך צריך להתמרמר, עד שיתגלה מצפוני לבו לפני יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם והוא יעיד עליו, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה (פ"ב ה"ב). וכבר כתבנו שזה כוונת נוסח התפילה 'והחזירנו בתשובה שלימה לפניך', לפניך דייקא כנ"ל וכו'.
ואמר הכתוב 'ולא תקח שוחד', דהיינו שדרך היצר הרע לפתות בני אדם ולהפילם ברשת החטא ועוון, ואחר כך הוא מתנחם ועושה מצוה או לומד תורה, ואומר בלבו שנתכפר לו העבירה עד שימלאנו לבו לשוב לעשות הרע. ולכן הזהירה התורה מדרך הזה, כי הוא כעין שוחד המעור עיני חכמים, כי לא כן הדבר, שכר מצוה לחוד ועונש העבירה לחוד. ואין העבירה מתכפרת רק עם התשובה האמיתית אשר על ידה לא ישוב עוד לכסלה'א.
חתר חתירה מתחת כסא כבודו להעלים את הרהורי התשובה מעיני המקטרגים
ואם אמור יאמר האדם, הן טבעתי ביוון מצולה, ובעמקי הטומאה שקעתי, ואין לאל ידי להיגאל ולצאת מבור גלותי. תשובתו תבוא מן המובא בספר תשואות חן (מתלמיד הבעש"ט הרה"ק גדליהו רבינוביץ זצ"ל מאוסטריפאליא, פרשתן ד"ה והנראה לנו), שבשעה שהיו ישראל במצרים הם היו שקועים במ"ט שערי טומאה ואילולא חתר להם הקב"ה חתירה הם היו נופלים לשער הנו"ן, וכך לכל אחד ואחד הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לכל המסכים המבדילים בינו לבינו ומעוררו לשוב אליו בתשובה ולהיגאל גאולה שלימה.
וזו לשונו 'וענין שער הנ' שהזכרנו, שהוא מוכלל בכל שער, הוא ענין החתירה מתחת כסא כבודו. פירוש, לפי שעוונותינו מבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים, אם כן המסך מבדיל גורם ח"ו השכחה לשוב לפניו. וחותר חתירה תחת כסא כבודו בהעלמת הענין מפני המקטרגים, להזכירו לשוב על חטאיו, כי אין שכחה לפני כסא כבודו. ומזה הענין נופלין לאדם הרהורי תשובה בכל יום, והחכם עיניו בראשו לפקח אז על עניניו ולשוב להשי"ת, ובתוספות מרובה על העיקר בתשובה שלימה לפניו. אבל הכסיל שונה באיוולתו ומפקח מכאוב לבו בסיפורי דברים בטלים או בשתיית יין.
וכעין זה שמעתי מפי הרב המוכיח ז"ל, שאמר בשם הבעל שם טוב נשמתו עדן, על ענין הבת קול היוצאת מחורב בכל יום. וזה היה ענין יציאת מצרים שהפליא הקב"ה כמה פעמים התורה, כי במצרים היו משוקעים כל כך בטומאה עד שכמעט בלתי אפשרי היה שישובו להשי"ת, וכפשע בינם לבין המות, שכמעט נפלו בשער הנו"ן שבטומאה, ונגלה כבוד ה' וחתר חתירה מתחת כסא כבודו להתגלות בפניהם – בכדי שיבהילו לשוב לפניו. והיה לבם בוער כאש להשי"ת לשוב לפניו באמת ויצאו מגדר הטבעי. וזה ענין הכפלת הדבר כמה פעמים בתורה ביציאת מצרים, בכדי להורות לנו שאל יבטיח היצר למי שאכל שום שיחזור ויאכל שום אחר כי אין תרופה למכתו האנושה ח"ו. כי דחויים דבריו על פי יציאת מצרים כנזכר, שהפליא לעשות לנו הגם שהיו משוקעים בכור הברזל, ונתן בנו כח לשוב לפניו על פי החתירה שחתר'.
גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד
עד כמה גדולה התשובה, יש ללמוד מדברי הגמ' (יומא פו.), 'אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד ב) 'שובה ישראל עד ה' אלקיך'. ובמהרש"א (חידושי אגדות שם ד"ה עד) כתב 'ודרשו כן, דלפי ענינו הוה ליה למיכתב 'שובה ישראל אל ה
אבל לשון 'עד' מורה על הקירוב ממש וכו'. ונראה לפרש בזה הענין, משום דמצינו דיש אמצעים בין האדם למקום, דהיינו דיש מלאכים מקטרגין מלהשמיע תפלת האדם לפניו ית' ב"ה, ויש מלאכים סנגורים ומליצים טובים להגיע התפלה לפניו ית' ב"ה כפי הזכות.
קחו עמכם דברים ושובו אל ה'
והנה איתא בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא כד שובה יח) "קחו עמכם דברים' (הושע יד ג) וכו'. ור' נחמיה אמר: קחו עמכם דברים, באו בעלי 'דברים', קראים טובים, דורשים טובים, כגון לוי בן סיסי וחבריו"ה. ובתלמוד ירושלמי (תענית ג ח) מסופר 'לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו, נטל ס"ת ועלה לראש הגג, אמר: רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא ייעלין לון, ואין לא ייזלון לון (אם ביטלתי דבר אחד מספר תורה זה, הכנס את הגייסות אל העיר, ואם לא ביטלתי דבר מן התורה, שילכו להם). מיד איתבעון ולא אישתכחון (מיד כשחפשו אותם, הם כבר לא נמצאו). ולכאורה צריך ביאור מה ענין עלייתו אל הגג, וכי לא יכל לוי בן סיסי להחזיק את הספר תורה בביתו ולומר עימו מה שאמר על הגג, ומה בצע עלה אל הגג. אך נראה לומר עפ"י דברי המדרש הנז', שלוי בן סיסי היה דרשן טוב – 'בעל דברים', ולפיכך עלה אל הגג עם הספר תורה, כדי לעורר את כלל ישראל לשוב בתשובה אל ה'. ונראה להוסיף בזה עוד עפ"י המובא בילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תצט) 'שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענווים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר (ישעיהו ס א) 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". ולפי האמור לעיל, שעל ידי התשובה הגאולה ממשמשת ובאה, א"כ יש לומר, שכשעלה בן סיסי לראש הגג לעורר את ישראל בתשובה, רמז להם על הגאולה שתבוא בזכות התשובה, שיתגלה מלך המשיח ויעמוד על גג בית המקדש ויבשר לנו שהגיע זמן גאולתנו, במהרה בימינו, אכי"רי.
ארבעים ימים אחרונים היו ברצון
והימים הללו של חודש אלול, המה ימי רחמים ורצון המסוגלים לשוב אל ה' באמת. דהנה לאחר שחטאו ישראל במדבר סיני בחטא העגל, עלה משה רבינו למרום ב' פעמים. בפעם הראשונה עלה לבקש מחילה וכפרה על החטא הגדול והנורא, וכמו שנאמר (שמות לב ל) 'ויהי ממחרת, ויאמר משה אל העם, אתם חטאתם חטאה גדלה, ועתה אעלה אל ה', אולי אכפרה בעד חטאתכם'. ובאותם מ' ימים לא עלה משה רבינו למרום אלא לבקש סליחה ומחילה על חטא העגל, ורק כשעלה למרום בפעם השנית – בראש חודש אלול, אז החלו מ' יום שבסיומם ירד עם הלוחות השניות. ויש להתבונן, מה נוסף באותם מ' ימים אחרונים שהחלו בראש חודש אלול, הלא כבר בכ"ט לחודש אב נתרצה הקב"ה ואמר למשה (י א-ג) 'פסל לך שני לוחות וכו' ואעל ההרה ושני הלוחות בידי', וא"כ מה נוסף באותם מ' יום אחרונים -שלאחריהם ירד משה עם הלוחות. נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה, ואמר לו למשה (במדבר יד כ) 'סלחתי כדברך', לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות (יי) 'ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים', מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה, אמצעיים היו בכעס'ח. ונראה לבאר זאת עפ"י המובא ברש"י (ט יח), שלאחר מ' יום האחרונים נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה וברצון שלם, וכלשונו 'עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כָּלִים ביום הכפורים. בו ביום עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) 'ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם' וגו'. עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו'. ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) 'ועלית בבקר אל הר סיני' לקבל לוחות האחרונות'. ח. משה רבינו עלה למרום למ' יום ג' פעמים, הראשונים היו אחר מתן תורה, והאמצעיים היו מי"ט תמוז עד כ"ט אב, והאחרונים היו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. ולהמתיק את הדברים מה שארבעים יום האמצעיים היו בכעס, נעתיק את מה שאמר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זיע"א בשם אביו הרה"ק מהר"י מבעלזא זיע"א (לקט אמרי קודש, פר' פנחס), וזו לשונו "בקנאו את קנאתי', פירש רש"י ז"ל (ד"ה בקנאו) 'בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף'. שאל (מהרי"ד) משם מרן הרב מבעלזא (מהר"י) זי"ע, אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה.) 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על היצר הרע', וסמכו אקרא (תהלים ד ה) 'רגזו ואל תחטאו'. ומהיכן יש לצדיקים כח זה של רוגז, הרי מידה זאת אינה מידה משובחת והם מרחיקים מידה זאת מאיתם. אלא מצינו שדרשו חז"ל (ברכות ז.) על הפסוק (תהלים ז יב) 'וא-ל זועם בכל יום', שהקב"ה כועס בכל יום רגע, מזה ממשיכים הצדיקים כח להרגיז יצר טוב על יצר הרע. אמנם ידוע אומרם ז"ל על 'מה אזעום לא זעם ה" (במדבר כג ח), כי כל אותן הימים לא זעם ה', שלא יוכל בלעם לקלל, עיין ברכות (ז.), ומחמת זה במעשה פעור לא היה כח כל כך בישראל להרגיז יצר טוב על יצר הרע ונכשלו הרבה. אמנם פנחס התגבר ונתעורר מעצמו לקצוף הזעם והקצף שהיה להקב"ה לקצוף בכל יום. וזה שאמר רש"י, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף, ובזה נתן כח גם לכל ישראל להרגיז ולהכניע היצר הרע ולהגביר יצר טוב'. ודאתינא להכי נראה לומר, שאותן ארבעים יום אמצעיים היו בכעס, כדי שכלל ישראל יכעיסו וירגיזו יצר טוב על היצר הרע שהפיל אותם בחטא העגל, ועל ידי כך ישובו אל ה' כדבעי. עמו עד שימחל לו הקב"ה בשמחה ורצון שלם". שלא יתפלל בו לה'. אם צריך לעשות שדוך עם עצמו או בניו ובנותיו, יתפלל לה'. לסחורה, יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר. כללו של דבר, אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום, מה שלא יתפלל לה' להצליחו ולהוליכו בדרך הישר ונכון.
וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו
והכי כתב הטור (או"ח ריש סימן תקפא) 'תניא בפרקי רבי אליעזר, בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה: 'עלה אלי ההרה' (שמות כד יב), שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה וכו'. והקב"ה נתעלה באותו שופר, שנאמר (תהלים מז ו) 'עלה אלקים בתרועה' וגו', לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החדש - כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר (עמוס ג ו) 'אם יתקע שופר בעיר' וגו". וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו''. ואין צריך [לומר], אם יש לו חס ושלום איזה צרה בתוך ביתו, שצריך להתפלל. וכן אם יש לו איזה שמחה, שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עון, שלא תהיה חס וחלילה שמחה שאחריה תוגה. ועל כל ענין מה שעוסק, יתפלל בלשונו, ואף כי לשונו לשון עלג ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי, הוא חביב לפני הקב"ה כאלו הרבה להתפלל בלשון רחבה שפה ברורה ונעימה וצחה.
להתפלל לה' בלשון פרטית - על כל הצרכים הקטנים והפשוטים ביותר
וראה ביערות דבש (חלק א' דרוש א ד"ה בברכת) מה שדרש על עבודת חודש אלול, ובתוך דבריו כתב כמה דברים על סדר הברכות שבתפילת י"ח, וזו לשונו 'בברכת 'שמע קולנו' וכו', בו ישים כל מגמותיו לה', להתפלל לו על כל צרכיו, אפילו דבר קטן או גדול, לא יבצר דבר מה ועל ידי תפלה זו ישמע ה' לקולנו ויצא לנו תועלת, כי תפלה זו ודאי בכונה. ולא יהיה פיו ולשונו מדבר ולבו בל עמו כמדבר בהרגל וכמצות אנשים מלמדה, כי אם מתפלל בכל יום דבר חדש מה שצריך לו באותו זמן ועת. וגם מסדר תפלתו בפיו, אם כן, לזה צריך כונה ודאי, ואי אפשר להתפלל בלי כונה מיוחדת, ואם כן יוצא ידי תפלה גמורה, כי זהו העקר, התפלה הבאה ממעמקי הלב, דכתיב 'ממעמקים קראתיך', היינו מעמקי הלב. ועוד עקר התועלת, שקובע בלבו כי אין אדם ואיש ישראלי ניתן למקרים וסדר הזמן עד שאין צריך תפלה - רק תלוי במזלו וחריצות ענינו ושקידת מעשיו והשגחה בדרכיו, כי אם החריצות והשקידה והפעולה הכל שקר ומה' נתכנו לאיש ישראלי כל עלילות מצעדיו, ואינו נוקף אצבע מלמטה עד שיכריזו עליו מלמעלה' יא.