שאלה: ראובן הוא חלפן כספים. שמעון פנה אליו בכדי שיפרוט לו צ'יק דולרי שנרשם שם המוטב עבור לוי, והסביר שמעון שהוא שליח של לוי. ראובן שאל את שמעון אם הוא מכיר את לוי ויודע שהוא בעל הצ'יק, ושמעון השיב שכן. פרט ונתן לו הכסף, ושמעון נתן את הכסף ללוי. אח"כ נתברר שהצ'יק גנוב והוא שייך ליהודי אחר שנקרא לוי, ולוי הגנב ברח וא"א לתופסו.
עכשיו לוי שהוא בעל הצ'יק האמיתי תובע את שמעון שקיבל כסף תמורת הצ'יק שלו, ושמעון טוען שנתן את הכסף ללוי הגנב שברח. עם מי הדין?
תשובה: לכאו' נראה שראובן החלפן הוא יכול לתבוע את שמעון, משום שסו"ס נתן לו כסף פרטי שלו (ולא כסף של בעל הצ'יק, שהרי נתן לו כסף מהקופה, על סמך מה שהפקיד לו הלווה לחשבון) על דעת שיתן אותו להמוטב האמיתי בלבד, וסמך עליו שהוא מכיר אותו. וכיון שהשליח שיקר והוא באמת לא מכיר את בעל הצ'יק, ונתן את הכסף לאדם אחר, הרי"ז פושע וחייב לשלם להחלפן מה שקיבל ממנו.
אלא שלכאו' יכול שמעון לומר שהוא שליח של לוי הגנב, ואין לחייבו. ואע"ג דקיי"ל שאין שלד"ע, מ"מ כשהוא שוגג נח' הראשונים אם יש שלד"ע או לא, וכמו שהביא הש"ך (סי' קפ"ב). ויכול לטעון ק"ל כהסוברים שיש שלד"ע ופטור.
אלא שיל"ע בזה, דהנה השו"ע (חו"מ סימן רצ"ב סעיף ה') פסק דהשולח יד בפיקדון ע"י שליח חייב. ומקורו בגמ' (ב"מ מ"ד.) דמקרא דעל כל דבר פשע ילפי' שיש שלד"ע בשליחות יד ומתחייב המשלח. והסמ"ע (ס"ק י') כתב 'דהיינו דוקא כשלא ידע השליח שהוא של אחרים או שאינו בר חיוב או שאין לו מה לשלם, וכמ"ש בריש סימן קפ"ב, דאל"כ הא קי"ל דאין שליח לדבר עבירה', וחייב השליח עצמו.
הש"ך (ס"ק ד') הק' דבגמ' מבואר להדיא דיש שלד"ע בשליחות יד. ותי' אביו של הש"ך, דמאי דאמרי' בגמ' דיש שלד"ע בשליחו"י היינו לעניין העבירה שמתייחסת למשלח, אבל החיוב תשלומים ודאי אקרקפתא דשליח מנח. ורק באופן שלא ידע או שאינו בר חיוב או שאין לו לשלם דבכל אלו האופנים איכא למ"ד דבעלמא אין שלד"ע, ובשליחות יד נתחדש שיש שלד"ע והמשלח חייב לשלם במקום השליח.
א"כ עיקר חידוש התורה לא אתי לפטור השליח, אלא לחייב את המשלח כשא"א לתבוע את השליח.
גם הקצוה"ח ס"ל כהש"ך שיש לחייב את השליח של השומר אך מטעם אחר, דהנה כתב הקצוה"ח (ס"ק א') דהמשלח חייב בשליחות יד לא מכח דיני שליחות דהא אין שלד"ע, אלא מכיון שסו"ס הוא פשע בשמירתה דמה לי שלח יד ע"י עצמו ומה לי שלח בה יד ע"י אחר.
אולם הנתה"מ (ס"ק ה') הק' על דברי הש"ך, דודאי פשיטא הוא שיש לחייב את המשלח ולא את השליח מכיון שהשליח הגביה את החפץ בשביל המשלח, ונמצא שהמשלח הוא זה שעשה קנין בחפץ ומתחייב עליו, אבל השליח לא עשה קנין כלל, וא"כ למה יתחייב. ובביאור ד' הסמ"ע כתב שם דאיירי בשלחו לאכול את החפץ וזה הוי כגזל ולא נתייאשו הבעלים דגובה ממי שירצה עיי"ש.
מ"מ מבואר דלהש"ך השליח חייב, אלא שאם א"א לגבות ממנו יכול לגבות מהמשלח, ולהקצוה"ח רק בשליחות יד חייב המשלח ג"כ, ולהנתה"מ בכ"מ השליח פטור כיון שזיכה למשלח.
ובנידו"ד לפי הש"ך יש לחייב את השליח, דאפילו לסוברים שבשוגג יש שלד"ע היינו לחייב את המשלח בעבירה, אבל השליח חייב בתשלומים דסו"ס הוא זה שגנב. ולהקצוה"ח הדין תלוי אם יש שלד"ע בשוגג. ולהנתה"מ רק לוי המשלח חייב והשליח פטור, כיון שהשליח זיכה לו את הכסף ולא עשה בו השליח מעשה קנין לעצמו כלל.
ולכאו' נראה שהשליח יכול לומר ק"ל שיש שלד"ע בשוגג, וק"ל כהנתה"מ שהשליח פטור לגמרי.
העולה להלכה: למעשה אין להוציא ממון משמעון, ולוי שהוא בעל הצ'יק האמיתי הפסיד עד שימצא את לוי הגנב ויתבע אותו.