שאלה: מעשה באדם שקנה אתרוג מרוקאי שגדל במרוקו מסוחר אתרוגים בישראל, ושילם עליו במיטב כספו בערב ר"ה סך של 900 $. האתרוג היה מהודר ויפה ומראהו צהוב, ואף אושר ע"י רב שהוא מהודר ויפה. ושאל הקונה את המוכר היאך ישמרנו עד לחג הסוכות. ענה המוכר כי צריך לשומרו במקום אפל וממוזג. וכך עשה הקונה. והנה בהגיע ערב חג הסוכות פתח הקונה את השקית בה מונח האתרוג וראה שהתעפש ועלו בו נקודות לבנות וחומות.
תובע הקונה מקח טעות שהאתרוג המעופש הוא באחריות המוכר, לעומתו משיב המוכר כי ממנו יצא האתרוג שלם ומהודר, ומה שאירע ברשות הקונה ה"ז באחריותו של הקונה, עם מי הדין?
תשובה: עיין חו"מ (סימן רל"ב סי"א) בדין המוכר בהמה לחבירו וטבחה הקונה ושחטה ונמצאת טריפה ברשותו, אמרינן כאן נמצא כאן היה, ואפילו אם לא שילם ישלם. ורק אם הוכח שנולדה הטרפות אצל המוכר וכגון שהוגלד פי המכה, ושאז ידוע שניקב קודם שלשה ימים, ונקנתה הבהמה תוך שלשה ימים, הרי זה הוברר הדבר שמכר לו בהמה טריפה והו"ל מקח טעות. אבל מספק אמרינן כאן נמצא כאן היה.
ועיין שב שמעתתא (שמעתתא ב' פ"ט) אשר פירש דדין כאן נמצא כאן היה אינו מכח חזקה קמייתא, ולפי שאין בכח חזקה להוציא ממון, אלא דאמרינן כל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן, וריעותא שנמצאת ברשות הקונה אינה מטילה ספק על רשות המוכר, ושעל כן גם אם לא נתן יתן.
אומנם בשו"ע (שם סט"ז) דן בראובן שמכר גבינות לשמעון ולאחר שלשה ימים פתח הקונה שמעון ומצאם מרוקבות ריקבון גדול. ונפסק שאם המומחים יאמרו שנולד הריקבון ברשות המוכר, הו"ל מקח טעות, אבל אם הדבר ספק אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומקורו משו"ת הרא"ש.
וע"ש סמ"ע (ס"ק ל"ה) אשר הקשה דמדוע כתב הרא"ש הממע"ה, והלא בבהמה ונמצאת טריפה אצל הקונה אמרינן דגם אם לא שילם ישלם מדין כאן נמצא כאן היה, ואילו הכא קאמר הממע"ה דהיינו שאם נתן לא יטול, אך אם לא שילם עדיין לא ישלם מספק.
תירץ הסמ"ע דשאני בהמה שיש לה חזקה ברורה שלא נולדה טריפה ולפתע נטרפה, וכ"כ הש"ך שם (סק"ח) ע"פ פירוש הב"ח דאית ליה רובא וחזקה שלא נולדה טריפה, אבל בגבינות אין להם חזקה כיון שדרך גבינות כשמתישנות שהן מתליעות והוי תהליך מתמשך. ואע"ג שבב"י נראה שהשווה דין הגבינות לבהמה, מ"מ בשו"ע נקט לשון המע"ה שמתפרש דאם לא נתן לא יתן ורק אם נתן לא יטול.
ע"כ בנידון דידן שקנה האתרוג במצב מהודר, ורק אח"כ נמצא מעופש אצל הקונה, וכבר שילם הקונה על האתרוג, הרי דלכו"ע א"א לבטל את העיסקא, לא מבעיא אם נאמר כאן נמצא כאן היה, אלא גם אם נסתפק שמא ראשית העיפוש נולד ברשות המוכר הרי דמספק אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, דלא גרע מגבינות וכהנ"ל בסמ"ע. הלכך כל היכא שלא הוכח שהלקותא נולדה אצל המוכר אמרינן הממע"ה ומה שנתן נתן, ולא יוכל לבטל מספק את העיסקא.
שוב ראיתי בביה"ל (סימן תרנ"ו ס"א) דכתב וז"ל: אם קנה אתרוג ונמצא נרקב וכן לולב, כתב האליה רבה בשם שלטי גבורים, אם יכול לתלות שהרקבים נעשו ביד המוכר [היינו באופן מבורר] הרי זה מקח טעות, ואם הדבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה. עכ"ל. וכ"כ בכה"ח שם (אות ח').
ואולם אם לא היה הקונה משלם היה מקום עיון אם אמרינן בכה"ג כאן נמצא כאן היה מאחר ויצא מהודר מרשות המוכר, או שמא י"ל הממע"ה לאידך גיסא דשמא נולד הריקבון ברשות המוכר.
ומדברי שלטי גבורים והאחרונים הנ"ל נראה דס"ל שדין ריקבון האתרוג כדין עיפוש הגבינות דאזלינן בתר המוחזק, והטעם כדברי הסמ"ע דעיפוש וריקבון מצויים הם בדברים מתישנים והוי תהליך מתמשך.
עכ"פ בנ"ד דכבר שילם הרי שאין יכול לבטל את המקח ולדרוש את הכסף אלא אמרינן הממע"ה ומה שנתן נתן. וע"ע גמרא ב"מ (ק"ו.) בעניין מכת מדינה שאם אכלה חגב מנכה לו מחכירו, אך אם החוכר לא זרע אין מנכה ועל אף שהיתה מכת מדינה במקום, מ"מ יאמר המחכיר שאם היה זורע היה מזלו גורם שלא תהא מכה בשדהו כי היה מתקיים בו "לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו".
וכמו"כ בנ"ד כל עוד לא הוכח שהלקותא הייתה אצל המוכר אומר לו נסתחפה שדך ומזלך גרם.
העולה להלכה: כל שאין הוכחה ברורה שהעיפוש נוצר אצל המוכר, אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, וכיון ששילם לא יוכל לבטל את העיסקא בטענת מקח טעות. אולם באופן שעדיין לא שילם הקונה אמרינן הממע"ה לאידך גיסא, דמספק לא יצטרך לשלם.