הרה"ג בצלאל בן כהן שליט"א
שאלה: אדם שראה אצל חבירו אתרוג יפה ומהודר, האם יכול לקחת ולנענע בלא רשות של הבעלים, או צריך קודם שיבקש את רשותם, [והיינו לא ביום הראשון דשם בעינן לכם ואינו יוצא באתרוג שאול]?
תשובה: קיי"ל שואל שלא מדעת הוי גזלן כמבואר בגמ' (ב"ב פ"ח.) ובשו"ע (חו"מ סי' שנ"ט סעיף ה'), וא"כ הרי שאין היתר להשתמש בחפץ ששייך לאחרים שלא מדעתם.
אלא דבגמ' (פסחים ד'.) שנינו דאם השכיר בית לחבירו בחזקת בדוק, ונמצא שהבית אינו בדוק השכירות לא בטלה, ואפילו שאיירי במקום שנוהגים להשכיר אדם אחר שיבדוק את ביתם אין בכך מקח טעות, משום דניחא ליה לאיניש לקיים מצווה בממונו. (עי"ש ברש"י דאמרינן דאפילו אם היה יודע מאתמול שהבית אינו בדוק לא היה חוזר בו, וכל מה שרוצה לחזור בו, היינו משום דמצא בית טוב יותר). ומוכח שלגבי חפצי מצוה אמרינן שניחא לאדם שיקיימו מצוה בממונו.
ועיין בראשונים שתמהו מהא דמבואר בגמ' (ב"מ כ"ט:) דהשואל ס"ת לא ישאילנו לאחר, ולא אמרינן ניחא לאיניש וכו', ותירצו דכל מה דאמרינן ניחא לאיניש, היינו בדבר השייך רק אליו דהיינו שהוא עצמו צריך לטרוח בבדיקת חמץ, אך בדבר שצריך ליתן לחבירו לא אמרינן ניחא ליה לאיניש שיקיימו מצוה בממונו, (מאירי ב"מ).
ויש ראשונים שתירצו דיש לחלק בין בדיקת חמץ שאע"פ שצריך להוציא ממון מ"מ הרי שעושה כך מרצונו ודעתו, משא"כ בספר תורה שמשאיל שלא מדעתו, (מרדכי ב"מ רמז רס"ג).
לפי"ז ממנ"פ הרי שאין היתר ליטול את האתרוג, וכ"ש כשעושה כך שלא מדעתו.
והנה בתרומת הדשן (סי' ק') נשאל באם אדם הגיע בהשכמה לביהכ"נ ולא מצא לולב ואתרוג של הציבור, האם רשאי ליטול את של חבירו, והשיב עפ"י הגמ' הנ"ל דניחא ליה לאיניש שיקיימו מצוות בממונם, ושכן רב מבואר באושר"י לעניין טלית דמותר ליטול את של חבירו, ואפילו שלא מדעתו, וכיון דכל כוונתו רק ליטול ולקיים בכך מצוה של נטילת לולב ואינו מחסר מהם דבר, הדעת נוטה דהוי כטלית ומותר, ולא דמי לדין ספרים דקיי"ל באלו מציאות דהמוצא ספרים לא ילמוד בהם, דשאני ספרים דהם מתקלקלים ונפסדים, ולכן בכל אופן אסור ללמוד בהם, ע"כ.
ונראה שלמדו שכל האיסור ליטול ממון חבירו היינו בדברים ששייך בהם קלקול והפסד, משא"כ בשאר דברים שאמרינן בהם ניחא ליה לאיניש וכו'.
עפי"ז פסק בשו"ע או"ח (סי' י"ד סע' ד') דמותר ליטול טלית של חבירו ולברך עליה, וברמ"א כתב והו"ה תפילין, אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו שמא יקרע אותם בלימודו עי"ש. ועי"ע בשו"ע (או"ח סי' תרמ"ט סע' ה') דמותר ליטול לולב של חבירו של מידיעתו. ובמשנ"ב (סי' תקפ"ו ס"ק ט') לעניין שופר מבואר דמותר ליטול מחבירו שלא בידיעתו, ורשאי לתקוע את כל המאה קולות ואע"פ שהוא רק הידור.
אלא דכבר מבואר בפמ"ג (סי' י"ד ס"ק ז') שכתב דאם הבעלים נמצאים שם צריך שיבקש את רשותם, וכן אם מקפידים על כך, דיש בזה משום גזל. הובא דבריו במשנ"ב שם. ודלא כשו"ת עונג יו"ט (סי' מ"ח) שחילק וכתב דרק בטלית אסור כשמקפיד, דהא נהנה מהלבישה משא"כ באתרוג שמצוות לאו להנאה ניתנו, וגם לא להריח בהם ומותר. וע"ע בשדי חמד (מערכת נ' כלל י"ד) שהאריך בעניין.
וע"ע בשו"ע הרב (חו"מ הל' מציאה ופיקדון) שכתב שבדבר מצוה מן הסתם נוח לבעלים כשיודעים שלא יגיע הפסד לחפץ שהמצוה נעשית בו, כמו שנתבאר באו"ח (סי' י"ד), אבל כשחוששים מהפסד הם מקפידים כמו בדבר הרשות לכך אף שבאמת אינו מפסיד כלל אסור.
העולה להלכה: מסתבר שמכיון שעיננו רואות שאנשים טורחים לקנות אתרוג מהודר, ומוכנים לשלם כסף רב בעדו ושומרים עליו מכל משמר, הרי דניכר שמקפידים שלא ישתמשו בו, ואסור ליטול את האתרוג בלא שיבקשו את רשותם.