שביבי אור מספרי רבינו הקדוש ותלמידיו, לעובדא ולמעשה, בקצרה ובפשטות
מצוות האתרוג
מעלת השמחה במצוות האתרוג
באותה שנה כשהגיע האתרוג לאומן, היה זה ג' ימים קודם הסתלקותו של רבינו הקדוש לשמי רום. באותם ימים התגברה עליו מחלתו עד מאוד, עד שכמעט לא היה יכול לפתוח פיו ולדבר כלל. אבל כשהגיע האתרוג התגבר בשמחה עצומה, עד שציווה להביא כלי זמר ולנגן ולשמוח על גודל הזכות הזו (שם). ואם כן, כל שכן כשאחד מישראל זוכה ליטול את האתרוג - עד כמה תרבה שמחתו במצוה גדולה זו.
וממעשה רב של מוהרנ"ת למדנו, שכן הוא גם להיפך - שכאשר האדם מתחזק להיות בשמחה, על ידי זה בעצמו יכול לזכות לאתרוג נאה:
וכמסופר שבדרכו של מוהרנ"ת לארץ ישראל, נקלע בימי הסוכות בספינה על הים, ולא היה להם אתרוג בספינה. בלילה הראשון של חג הסוכות התחזק מוהרנ"ת לשמוח ולרקוד כל הלילה, מתוך אמונה שבוודאי השי"ת יעזור לו. בבוקר הגיע לפתע הקפיטן וגירש את מוהרנ"ת מהספינה אל עיירה קטנה שעל חוף הים, ושם מצא מוהרנ"ת אתרוג מהודר. כי בכח השמחה והריקודים זוכים למצוות אתרוג (ימי מוהרנ"ת ב, קפא).
חיפוש הידור האתרוג הוא חיפוש הצדיק
בימים שלפני חג הסוכות מבקשים ומחפשים עם ישראל - אתרוג נאה ומהודר. החיפוש הזה הוא ענין פנימי מאוד, כי שורש ההידור של האתרוג נמשך מהצדיק יסוד עולם, שהוא הפאר והיופי של כל הדור כולו (ליקו"מ ח"ב סז). וממילא החיפוש אחר אתרוג מהודר - הוא הוא החיפוש אחר אורו ורוחו הקדושה של הצדיק, וההתקשרות בו.
ולכן צריך הרבה לבקש ולבכות להשי"ת לזכות לאתרוג מהודר, כי הוא מרמז על אור הצדיק שמאיר לכל אחד מישראל (שיחות הר"ן פז). דהיינו שהחיפוש אינו רק מעשה החיפוש באופן גשמי, אלא עיקרו בחיפוש הלב בתפילות ותחנונים להשי"ת, "רבונו של עולם, זכני להתקשר לאור הצדיק, שהצדיק הוא יאיר את ליבי לעבודתך, כי האתרוג הוא הלב, וההידור של הלב הוא הצדיק".
וכן מסופר בענין זה, שבחג הסוכות של שנת תקע"א לא היו אתרוגים במדינת אוקראינה. אך לבסוף לאחר חיפושים ויגיעות הגיע האתרוג, נענה ואמר רבינו הקדוש, שאתרוג זה הוא בזכות התפילות של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע, שהוא הפאר והיופי של כל הדור (שיחות הר"ן קכה).
האתרוג הוא גילוי המלכות שבכל אחד מישראל
ע"פ פנימיות התורה, האתרוג הוא כנגד ספירת המלכות, המלכות היא כנסת ישראל, ואם כן האתרוג מרמז על כל אחד מישראל. וכאשר יהודי מנענע את האתרוג, הוא מגלה את מלכות השי"ת לכל באי עולם, וגילוי זה נעשה אפילו במקומות שנדמה שכביכול אין שם חיות ממנו יתברך (ליקו"מ לג).
ומכאן נובעים הכיסופים והגעגועים הגדולים להשי"ת בעת נטילת הד' מינים. וכך מסופר על רבינו הקדוש, שהיה מקיף את הבימה עם הד' מינים. והיו רואים איך שבכל מקום שהלך, הייתה הקרקע רטובה מדמעותיו הרבות ששפך נוכח פני ה', דמעות של כיסופים לגילוי מלכותו יתברך בכל העולמות (השתפכות הנפש, הנהגות).
סוד ארבעת המינים
ד' מינים הם כלי המלחמה להכניע את היצה"ר
המלחמה הגדולה שמתחדשת על האדם בכל יום ויום, היא מלחמת היצר, ומבואר בזוהר הקדוש (ויחי רכא.), שהמנצח במלחמה זו אינו מי שחזק יותר - אלא מי שמחזיק את כלי הקרב בידו. וביאר מוהרנ"ת שהכוונה היא מי שיודע ללחום בכל רגע, ולחטוף איזו מצווה או מעשה טוב, גם כאשר נדמה לו שהוא נפל ונדחה לגמרי מהקדושה. וארבעת המינים הם הם כלי המלחמה שישראל לוקחים במלחמתם נגד היצר הרע (ליקו"ה ברכות הראיה ה, יט).
כשיהודי נוטל את הד' מינים, הוא נוטל את כלי מלחמה, שעל ידם הוא יכול לנצח את כל המידות הרעות של שבעים האומות, שמרחקים אותנו מהשי"ת. ובנצחון הזה זוכים לתיקון הברית בשלימות (ליקו"ה סוכה ב, א).
הד' מינים העליונים - מאירים לאתרוג, לתוך המדריגות הנמוכות
ענין נוסף ופנימי ישנו בארבעת המינים, שהם מאירים ונותנים כח באתרוג. וכאמור, שהאתרוג הוא כנגד כל אחד מישראל, ובכח נטילת ארבעת המינים הוא מקבל שפע ואור מכל המדריגות העליונות.
ביאור הענין הוא, שארבעת המינים הם כנגד ד' האותיות של שם הוי"ה; ההדס כנגד היו"ד, הערבות כנגד הה"א הראשונה, הלולב כנגד הוא"ו, וכל אלו מאירים לאתרוג שהוא כנגד הה"א האחרונה. כי זה עיקר העבודה שמוטלת על כל אחד מישראל, להאיר את אור השי"ת מלמעלה, עד שיאיר אל תוך המדריגות התחתונות, אל תוך העולם הגשמי (ליקו"ה שבת ז, נה).
כוונת הנענועים
הנענועים לכל רוחות השמים - לגלות מלכותו
מצווה לנענע את הד' מינים לכל רוחות השמים, היינו לארבע רוחות, מעלה ומטה. נענועים אלו מרמזים שבכל מקום ובכל מצב אפשר להתקרב להשי"ת, הן למטה והן למעלה, הן בתכלית העליה, והן בתכלית הירידה (ליקו"ה נט"י ו, קא).
הנענוע לכל הכיוונים מגלה שמלכותו של הקב"ה בכל מקום, 'ומלכותו בכל משלה', ובכל מקום, גם במקום הנמוך והרחוק ביותר, אפשר למצוא שכל וחיות שיביאו את האדם להתקרבות להשי"ת (נחת השולחן או"ח תרמח).
ואם כן, בכל פעם שמנענעים את ארבעת המינים, צריך לכוון בכל נענוע שמגלים את מציאות השי"ת בכל מקום, וכך מתעוררים הכיסופים אליו יתברך בלי שיעור.
הנענועים ברצוא ושוב, לזכור תמיד את השי"ת
מלבד נענוע הלולב לכל רוחות השמים, יש מצווה גם באופן הנענוע. מתחילה צריך להרחיק את הלולב ממנו, ואחר כך מחזיר ומקרב אליו את הלולב. ענין זה מרמז על העבודה הקדושה של 'רצוא ושוב', לרמז לכל אחד שצריך לעבוד את ה' בבחינת רצוא ושוב, שלפעמים זוכה להתקרב לה' ולפעמים נופל ח"ו ומתרחק, ותמיד צריך לזכור את ה' (ליקו"ה שבת ז, נז).
ולכן, כאשר מרחיק ממנו את ארבעת המינים, יכווין שרוצה להתקרב להשי"ת גם בעת הריחוק. וכאשר מקרב אליו את ארבעת המינים, יכווין שעתה זוכה להתקרבות אליו יתברך, ואדרבה צריך יותר ויותר להשתוקק להיכלל בו יתברך בשלימות.
הנענוע הוא כמו שמנענעים ומעירים מהשינה
על ידי הנענועים לששת רוחות השמים, ממליכים את ה' בכל מקום, ומעוררים את כל מי שנמצא בכל מקום להתקרב לה'. ולכן כשמנענע כלפי מטה צריך לגלות ש"מלוא כל הארץ כבודו", וגם פושעי ישראל אסור להם להתייאש, וגם הם יכולים להתקרב להשי"ת, והנענוע הוא כמו שמנענעים אדם ומעוררים אותו מהשינה, כמו שכתוב "הקיצו ורננו שוכני עפר".
ומאידך, כאשר היהודי מנענע את הלולב כלפי מעלה, צריך ולגלות שגם מי שכבר זכה להתקרב לה', עדיין צריך לבקש 'איה מקום כבודו', שהרי ההתקרבות לה' אין לה שיעור, ולמרות שכבר גילה את אורו יתברך, עדיין לא השיג כלום כלפי ההשגה העליונה ממנה (ליקו"ה סוכה ד, ב).
פנימיות מצוות סוכה
צילא דמהימנותא אפילו מחוץ לקדושה
כשאנו יוצאים מבתינו חוצה אל הסוכה, אנו זוכים לגלות את קדושת ארץ ישראל. וביאור הענין הוא שגילוי קדושת ארץ ישראל, הוא גילוי האמונה הקדושה שהקב