Skip to content
להחיות

מעשה בזעזוע מוחין

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

איש החינוך והנפש מיקירי אנ"ש, רב הפעלים בהעמדת צעירים בקרן אורה, המשגיח הרוחני הרב ר' צבי הערשל טויסיג שליט"א - בן הרה"צ רבי אהרן שליט"א – בשיתוף אישי על נקודות מתוך מסע חייו.

משלושים שנות קודש עילאיים בהיכלו המופלא והנערץ של מרן בעל ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע, אל המשך עבודת השי"ת כפי הנקודה השייכת ללבו בעת הזאת, על ידי ההתקרבות לדרך רבינו הקדוש ומוהרנ"ת זי"ע.

על עולמות שיר. על העלמות. מילים מבעבעות בתקופת סער ומשבר המחזיקה מעמד רק מכח הרחבות וכוכבי אור ששתל השי"ת ברפואה שהוקדמה למכה.

לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה׳ אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. אֱלֹקִים לוֹ מַחֲסֶה וְעֹז, עֶזְרָה בְצָרוֹת יִמְצָא מְאֹד. עַל כֵּן לֹא יִרָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים. אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ בַּל יִמּוֹט. הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ סֶלָה.

הקשבה ועריכה בס"ד - ברוך לב

"בְּזֶה הַדִּין מְלָבָּשׁ חֶסֶד גָּדוֹל"

הייתי אז בדרכי ברחובה של עיר, כשלפתע זעזעה אותי מכה אדירה. נקלעתי ברגע קט לתאונה קשה וסבוכה, ברצון שמים, שהיכתה בי בעוצמה נוראה. ברוך אשר שם נפשי בחיים, הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.

ברגעים כואבים שנדמו כאילו אחרונים המה לימי חיי ח"ו - כאשר דמות דיוקנם של עולליי וצאצאיי עברו בסך לנגד עיניי ושפתותיי רוחשות תפילה עליהם - עטוף הייתי רחמים עליונים ואהבת ה' עילאית שאין מילים בפי לתארה ולספרה.

הרגשתי עלי בעליל את מגע כנפיו הרכות של אותו נשר יעיר קינו, על גוזליו ירחף, הלוחש באזני כי "הֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים, הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים, בְּחִינַת דִין, כְּלָּם לְטוֹבָתְךָ, מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ" (ליקו״מ ד).

חשתי בעליל רוח קדושה ממרום, לא אדע מי היא ומאין באה עלי, המלטפת קלות את נפשי רוחי ונשמתי, ואף את גופי החבול.

לשון רבינו הקדוש דיבר אז בתוכי, מילה אחר מילה (ליקו"מ עד): "שֶׁבְּתוֹךְ הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים מְלְבָּשׁ בָּהֶם יֵשַׁע יְמִינוֹ, בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַדִּין מִלְבָּשׁ חֶסֶד גָּדוֹל, כִּי הוּא לְטוֹבָתוֹ".

הסוד הזה ועוצמתו, כמוס היה שסבוני גם סבבוני לא העלה על דעתו במה הנני זוכה באותה שעה איומה ונוראה, קשה מנשוא, אשר שינתה את מצב בריאותי מן הקצה אל הקצה, עדי ירפאני ה' ואירפא.

כְּלָם לְטוֹבָתְךָ, מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ

שצדיקי דורו אמרו עליהם כי הינם בָּבוּאָה לשבתותיהם של תלמידי הבעש"ט הק', עוד הומות במעמקי נפשי כמיהה וערגה לאיל חי. דמותו הקדושה של בעל "אהבת ישראל" זי"ע מויז'ניצא, ניצבה כמו חי בבית הוריי שליט"א. הוריה וזקניה משפחת ויז'ניצר החשובה הסתופפו בצל קדשו והיו מתרפקים בדמעות על רוחו הקדושה כל ימיהם עד עולם. אם אמרו חז"ל על רבי יהושע בן חנניה, שמיום שנולד לא הוציאה אמו עריסתו מבית המדרש מעין דמעין באותה בחינה, היתה אמי מגדלת אותנו באטמוספירה של "אהבת ישראל" אשר כולה אומרת ויז'ניץ בתפארתה.

אבא שליט"א, המשפיע הנודע, בעל ספר "קדושת העיניים" תלמידו של כ"ק ה'שפע חיים' מצאנזי קלויזנבורג זי"ע - הניח לבניו לבחור להם את מקום הלימוד שלבם חפץ בו, מקרב הישיבות השונות בחצרות הקודש, ואני איוויתי למושב לי אך ורק את ויז'ניץ, בהיותה עצם מעצמיי, בשר מבשר רוחי, אותה קיוויתי כל היום.

בערוב ימי ה'ישועות משה' זי"ע, ובפרט לאחר הסתלקותו למתיבתא דרקיעא - כאשר עברה ויז'ניץ מפרנס לפרנס - הקדשתי את עצמי לגמרי לקומם מוסדות ונפשות. לצד לימודיי ב'כולל', חבר הייתי בוועדות חינוך וקהילה, והתמסרתי לחלוטין להנחיל מורשת לדורות הבאים.

עם השנים התמניתי לתפקידי חינוך הצעירים ונתתי ימיי ולילותיי, חלבי ודמי, למען המטרה שראיתי אותה כמשימת חיי. במסגרת התמסרותי, הייתי מאנשי סודם של היושבים ראשונה במלכות. כשנסע ה'ישועות משה' זי"ע לפוש בשכונת הר נוף בירושלים עיה"ק, זכיתי באופן נדיר להיות יוצא ונכנס במעון קדשו - הודות לקשרים אלה - והימים הללו חקוקים בי לעד. נשמר לי מקום כבוד וקירוב שרבים מתאווים לו, מעין תורה וגדולה - ולכאורה לא היה חסר לי מאומה.

אולם מי שהנשמה לו והגוף

פרק א' מקדש לְקֹדֶשׁ

נשמה וגחלת נפח בי השי"ת בביתו של אבא יקירא, חסידא ופרישא, הרה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א.

בחיקה של ויז'ניץ גדלתי, תוך עיגול אוויר זך של רוממות וקדושה, באש היקוד של כ"ק ה"ישועות משה" זי"ע. השבתות העילאיות במחיצתו, שלו, מצמיח כל נשמה מבני ישראל מתוך השורשים המיוחדים לה והם המעבירים אליה את לשד חיותה הרוחנית. כך עלה רצון לפניו ית' להנהיג את בריותיו ברחמים.

ואכן למעלה משלושים שנה זיכני השי"ת ליניקת קדושה משורשי הפרדס המופלא שאליו נולדתי, ובו גדלתי ואף גידלתי את צאצאיי.

המילה "ויז'ניץ" היתה ועודנה היום נים טהור בעומק שיתי לבבי. מידי דברי בה, יהמו מעי לה - הלא היא נשמת חייהם של אלפי ישראל קדושים, אשר תאוות נפשם לשמם ולזכרם של מרנא ורבנא כ"ק ה'אמרי חיים' זי"ע וה'ישועות משה' זי"ע. חסידים עובדי ה' בלב ונפש, מסולאים בפז ושלמים בכל מידה נכונה.

והוא ית', קורא הדורות מראש, יסד בחיי את הרגע המסוים שבו אסיים בהדרת קודש מסכתא עילאה דא, ואעבור ממנה בגיל ורעדה אל מסכתא אחרת. במחשבות לבו לדור ודור, קבע כי מכאן ואילך ברסלב היא אשר תיפח בי ובמשפחתי את רוח חיי וחיותי, לא תתנשי מיני לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי.

באותו רגע בא הנשר הגדול, רבינו הקדוש, נחל נובע מקור חכמה זי"ע - ליטול את שלו ולאסוף אל תחת כנפיו את הגוזל אשר בקע מהביצה שלו, שהוא זה אשר הטילה בקן הקדוש דויז'ניץ.

במשך שלושים שנה הניחו להתגדל בהשראה הרוממה דשם, תחת כנפי הצדיקים לבית ויז'ניץ. עד שמכבשי דרחמנא באה עת שיגיע לשאת את הגוזל על אברתו הקדושה ולהעבירו אל קנו הנשגב, להאכילו שם ממזונותיו, לדשן אצלו את עצמותיו הרכות, כי כאן ביתו.

"שֶׁאָמַר מָשָׁל לְעִנְיַן עֵסֶק הַקִבּוּץ שֶׁלּוֹ, שֶׁיֵּשׁ עוֹף אֶחָד שֶׁמַּטִיל בֵּיצִים הַרְבֵּה מְאֹד רִבּוּי מְפֻלָּג עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם עַל כָּלָם לְהוֹלִיד מֵהֶם עוֹפוֹת. וְנָתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּטִבְעוֹ שֶׁהוֹלֵךְ וּמַשְׁלִיךְ בְּעָרְמָה בֵּיצִים שֶׁלּוֹ בְּקִנִּים שֶׁל עוֹפוֹת אֲחֵרִים, וְאֵלּוּ הָעוֹפוֹת אֲחֵרִים אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַבֵּיצִים אֵינָם שֶׁלָּהֶם וְהֵם יוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם עַד שֶׁמּוֹלִידִים מֵהֶם עוֹפוֹת. וְאַחַר כָּךְ פּוֹרֵחַ הָעוֹף הַנַּ"ל עִם הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ וּמַתְחִיל לְצַפְצֵף, וַאֲזַי שׁוֹמְעִים כָּל הָעוֹפוֹת שֶׁנַעֲשׂוּ אֵצֶל אֲחֵרִים מִבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וְהֵם מַכִּירִים הַקּוֹל וְנִמְשָׁכִים מִיָּד אַחַר הָעוֹף שֶׁבֶּאֱמֶת יָצְאוּ מִמֶּנּוּ, וְחוֹזְרִים אֵלָיו. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מְעַט לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה רֶמֶז מֵעִנְיַן גְּדֻלַּת עֵסֶק הַנְהָגַת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם הָעוֹלָם" (חיי מוהר"ן תרג).

פרק ב' הָאוֹצָרוֹת שלכם

חיי עסוקים היו, כאמור, בעשייה חינוכית הומייה - כשבא הנשר הגדול בפתע פתאום להקיש על חלוננו ולקרוא לנו אליו, באמרו "שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצָרֹת שֶׁלָּכֶם" (סיפו"מ יג).

היה זה בימים שלאחר לידת בתי, כאשר זוגתי תחי' שהתה בבית החלמה ליולדות ונקלע אל ידה ספר המרחיב בשפה פשוטה ומנוקדת על אודות עצת ההתבודדות ושיח הלב עם השי"ת כדבר איש אל רעהו.

הדבר הפשוט נגע לליבה והתחילה לנהוג כך הלכה למעשה. כמידת נשים כשרות בישראל, בעיסוקיי המרובים למעלה ראש עם התלמידים ועניני הקהילה, כלל לא ידעתי כי בתוך ביתי כבר פּוֹרֵחַ הָעוֹף הַנַּ"ל עִם הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ וּמַתְחִיל לְצַפְצֵף.

בחלוף תקופה, שוחחה על כך עם אחת מחברותיה, כי קרוב ה' לכל קוראיו וכמה מתרוממים החיים הטובים כשמביאים אל תוכם את השם יתברך באופן זה - ואז נודע לה שמתקיימת התאספות נשים, ביניהן גם המשתייכות אל חצרות החסידות השונות, המתכנסות לשמוע דברי התחזקות בעניין קרבת ה' ועצת ההתבודדות, בתוך כדי שמרגילים את הנפש להתרכך ולהקשיב אל הלב.

כששיתפה אותי, לא התעוררה בי התלהבות ולא התנגדות. קידמתי בברכה את מה שמיטיב עמה, הסכמתי שתשתתף בכינוסים אלה והמשכתי במערכות חיי שהעמיסו את ימיי ולילותיי.

אלא שבשלבים מתקדמים התחלתי למשש באוויר ביתי משהו דק ונקי, בעל ניגון שונה. מציאות ה' הפכה להיות קרובה ומוחשית יותר בשיח היומיומי, דיבורי יהדות פשוטה ללא שאר תוספות קודש, ולבי החל חש התנגדות.

בלי להעמיק מדאי בענין, מיהרתי לקבוע בזלזול כי אין ממש בדברים: "עבודת ה', אחת היא. זו המוכרת לנו מימים ימימה ולנצח נצחים. אין זולתה. יש שם כנראה כאלה הרוצים להטות לבבות לברסלב ותו לא".

"השם יתברך זה ברסלב?", שאלה בתמימות, "מדובר על אפשרות להשיח לפני ה' את הלב כדבֵּר איש אל רעהו, לחפש ולמצוא בנו מעט טוב, לייקר אותו, להתחזק בה' בכל מצב. זה הכל, ומה בכך? עבור מה נועדה כל החסידות אם לא כדי לרומם לב יהודי להשי"ת?! תמיד אמרת לי שזו היתה כוונת הבעש"ט הק', ואכן גם אנו גדלנו עד היום על יסודות של אהבת ה' ואהבת ישראל, לא כן?"

"הנה, הנה", נאחזתי במילים שלה, "הדיבורים שאמרת עכשיו, הם בדיוק ברסלב, ומקומם מחוץ לדלת שלנו".

כמידת נשים כשרות בישראל, נכנעה והחרישה לי. הבינה לליבי, ידעה כי טרם הבנתי במה דברים אמורים - ולא יספה לדבר אליי בענין זה.

מוֹרָשָׁה לי מבית אבא שליט"א ואמי תליט"א שלא לרמות את עצמי. ריחמני ה' שכאשר העליתי על שפתיי דיבורי התנגדות כלפי עצות ההתבודדות וההתחזקות, הרגשתי בעליל כי אין בדבריי ממש. מן השפה ולחוץ המה. מס שפתיים ותו לא.

ברגע אמיתי שפקדני, תהיתי ביני לביני: עבור מי ומה אני טורח לשלם את המס הזה ולמה?! מדוע אביע

ניגון דק שונה החל להתנגן בבית ולבי חש התנגדות

אך נקודת אמת שכבר בקעה לעולם, נעשית קבועה וקיימת וכבר אי אפשר לעוקרה ולהעלימה זלזול ופסול כלפי מה שמקרב בין יהודי לקונו, הן ראיתי תמיד קרבת ה' מעין זו בבית הוריי שליט"א.

מציאות זו היתה הכנה אל הרגע הבא:

הם תמיד היו קיימים, אך עד אז לא היו להם מילים בהירות בסגנון זה.

בלי להעמיק מדאי בענין, מיהרתי להעלים עין הימנה - כאילו איננה. המשיכה אפוא להשיח לבבה בינה לקונה, ואור אמונה יהודית זַכָּה ותמימה החל זוהר ומתפשט כמאליו על פני ארחות חיינו בגוונים עדינים.

כשהלב היהודי - משכן הנשמה החצובה מתחת כסא כבודו של ה' אלוקים אמת פוגש ניצוץ אמת השייך אליו, נאחז בו כהיאחז להבה בפתילה ואינו מרפה, אף כי יש בו כדי לזעזע מוחין קדישין הנטועים מקדמת דנא ולגרום להם לחשוב מחדש.

נקלעתי לימים לרגע צר חסר אונים, ויעצה לי עזרתי בחיים לפצות פי ולדבר על כך עם קוני. לספר לו על מה שקורה, לשתף אותו במה שאכן כבר ידוע לו - אלא שרצונו ית' שגם אני אדע שזה ידוע לו - ואחלוק עמו את הלחץ והבלבול שלוכדים אותי ומסתירים את מציאותו ממני.

משום מה נעניתי לה. מצאתי את עצמי נותר לבדי ברכב ושח לפני השי"ת דברים כהוויתם בלשוני. מדבר, מספר וגם מבקש. הדיבור אליו ית' בקול, הבהיר לי בחדות את מה שתמיד ידעתי - שהוא ית' מצוי כאן ומליבי נחלצו מילים נוספות שכלל לא ידעתי כי קיימות בתוכי.

ממשפיעי ברסלב בני זמננו ועיני הלכו ונפקחו פנימה להכיר את אור ה' בתוככי הלב, שלפעמים כבר סבור הייתי כי אין מרוחק ממנו.

חלפה כך עוד שנה של טעם חיים, שלימדני לחיות עם ה' גם במצבי ריחוק והעלמה - והחל להתעורר בי רצון הולך וגובר להימצא על ציון רביה"ק בראש השנה, למלא את רצונו הק' של הרועה הנאמן שהבחין בי - הגדי הצמא והעייף - ונולדה לפתע החלטה איתנה בלבי להמשיך אליי רגע יהודי תמים, פשוט על כתפו. השתוקקתי מאד לזכות בתיקוני הנפש אשר הבטיח לכל מי שיבוא אליו.

אולם משום סיבות שונות טרם עלה בידי להוציא את כמיהתי העצומה מן הכח אל הפועל. מוסד חינוכי שלם עוד עמד תחת ניהולי, על מאות חניכיו, והייתי מחוייב לכלליו.

בתפילותיי ביום הדין של אותה שנה, היה לבי נתון כולו עם הזוכים

פרק ג' אומן של מוצאי צום גדליה

בחלוף תקופה של שינוי פנימי מיטיב ומעמיק, ביקשתי לשאוב ישירות מן המעיין הקדוש המנביע את הטוב הזה. פתחתי בלימוד מתוך ספרי רביה"ק ככתבו וכלשון קדשו. התחלתי בספרי "משיבת נפש" ו"השתפכות הנפש" אשר בהמשך טוו את קווי הקשר הראשוני ביני לבין ספרי המקור: "ליקוטי הלכות", "ליקוטי תפילות" וכן תורות קצרות

יהדות פשוטה ללא תוספות קודש

להימצא אצל רביה"ק. והנה באו הרגעים הנשגבים והעילאיים של תפילת יונתנה תוקף'. סביבי הומה הנוסח הויז'ניצאי עתיק היומין, המעורר ערגה וכיסופין שאין להם שני עלי אדמות - ואני מתייחד תחת הטלית עם צורי וקוני, בהיפתח ספר הזכרונות ומאליו ייקרא, וחותם ידי המה, רח"ל. עד שלא נוצרו אינם כדאי, ועכשיו שנוצרו, כאילו לא נוצרו. טובה להם דממה, יפה להם שתיקה, בל יגרמו לנזקי שידוכים ומושלמים.

לא כן מי שזכה בעשירות פנימית, שנפשו מבורכת בקרבו ולבו טוב עליו. איש כזה מסוגל לדבר עם חבריו גם על מגרעות. אינו רואה בהן גנות לעצמו. כבעל דירה שאינו בוש לספר ברבים על פיצוץ בצנרת. כנוסע לצדיקים שאינו תולה בעצמו אשם בגין שיבושי דרכים ועיכובי גבולות. התמונה הכללית של חייו, שיש בה גם חלקים נאים ומרהיבים, אינה אמורה להיות מושלמת.

אם יש את נפשו של רבי נתן לדבר לבנו ולדורות על ימים חשוכים ואזלת יד - לָמֵד אתה להבין איך ראה גם באותה שעה קשה את רוממותה ויקרותה של תמונת חייו ונפשו, שאינה נפגמת מאומה בגין סבלותיו, אלא אדרבה משתבחת והולכת בעשותו בהם את התפקיד המיוחד להם.

פרק ז' נתאויתי לתפילותיך

המצבים המורכבים מונעים מלעשות את הנדרש לפרנסת המשפחה.

תכונות המחשבה הבסיסיות הנצרכות לעבודת הקודש של מלאכת החינוך והטיפול בנפשות כמו שלווה וסבלנות למשך שעות, זיכרון וריכוז עדיין לא שבו לעמוד לימיני כמימים ימימה. נעדרה ממני היכולת להתנייד בקלות ממקום למקום, גם לא היה באפשרותי לנהוג ברכב. בבת אחת נעשיתי שֶׁבֶר כלי, אין חפץ בו.

תקופות דוחק כלכלי, שלא הכרתי מעולם, לימדוני עוד ועוד פרקי חיים. אם סבור הייתי כי קהילה פלונית פנאי עבורי.

ושמעתי מתוכי את קול ה', כאומר לי: הרי ידעת כי הסיוע שלי לברואיי מושפע גם דרך קופות קהילתיות, עמודי חסד שבזכותן קיים עולמי, הפורסות חסות על החברים בהן. אולם אתה בחרת להרפות ממשענת חברתית מסוג זה - כי העדפת שאהיה חלקך בחיים באופן שונה, על ידי בקשות ותחנונים אליי, כפי שלמדת אצל רביה"ק.

אם כן, בני, זאת עשה: היאחז בי ואושיעך. נתאויתי לתפילותיך. לפעמים אביא אליך שלוחים טובים, שלא דימית כי דווקא הם יהיו לך צינורות לישועתי ויש שיהיה זה בדרכים אחרות.

ואכן, התפללתי ועודני מתפלל. זה חלקי מכל עניי ועמלי.

ושומע תפילה ית"ש שולח עזרה

הדיבורים הללו הם בדיוק ברסלב ומקומם מחוץ לדלתנו

כאשר החלפנו דיבורי הודיה להשי"ת במהלך שמחת ה'ווארט', אכן נודע הדבר, מעשה מופלא שכך היה:

חצי שנה לפני כן, קיבלה המדוברת על עצמה להתפלל מידי יום את תפילה מ"ה מ'ליקוטי תפילות'. לשם כך הדפיסה את התפילה בחוברת קטנה למען יהא אצלה בנקל - אלא שלפני פסח אבדה החוברת ונעלמה.

בערב הושענא רבה, תשעה ימים לפני עמידתי אצל רשב"י ובפי תפילה מ"ה - עמדה לצאת עם אמה לנסוע להעתיר על ציון רשב"י במירון. מאחר שמזג האוויר כבר קריר היה, הוּצָא מעיל מבגדי החורף שבארון העליון - ובדרכן מירונה הופתעה למצוא בכיסו את החוברת. כמובן ששפכו צקון לחש מתפילה זו ובצאתן קיבלו על עצמן, האם עם הבת, להמשיך להתפלל את התפילה במשך ארבעים יום.

תשעה ימים לאחר מכן, בערב ראש חודש חשוון, בשעה שעמדתי אצל ציון רשב"י ובפי אותה תפילה פנתה האם לבעלה ושאלה מדוע הסירו את הצעת השידוך, אחר שהשי"ת מרמז להם שוב ושוב בדבר שידוך זה. ומה בכך שיש הפכים, הרי בתפילתה רואה מידי יום את דברי רביה"ק שבעצם "כָּל הַזְוּוּגִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים" ואין זו סיבה למניעה. הדברים נכנסו ללבו - וההמשך ידוע.

נפלאים מעשי ה'. תפילה אחת של מוהרנ"ת, על ציון אחד של רשב"י, נאמרת מפי שני צדדים ללא שידעו זה מזה - וְהַדַּעַת הוּא הַמְתַוּךְ בין שניהם.

"שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּכָל עֵת אֵת כָּל הַחֲסָדִים וְהַטוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר אַתָּה מַפְלִיא חַסְדְּךָ עָלַי, בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, לֹא עַל צִדְקוֹתַי כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַיּוֹכִים וּמְזַכִּים אֶת הָרַבִּים, אֲשֶׁר כֹּחָם וּזְכוּתָם מַסְפִּיק גַּם עָלַי, לְהוֹשִׁיעַ גַּם אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם" (מתוך תפילה מ"ה).

פרק ה' ימְעַלָמִין הֵם הַדְּבָרִים"

ויהי אחר הדברים האלה, והאלוקים ניסה. בנסיבות ההשגחה העליונה, נתגלגלתי אל בשעות שבהן אלפים שבים הביתה, זכיתי לצאת אל הדרך עם אור בהירותה.

אומן של מוצאי צום גדליה, היתה עייפה וכה מרוצה.

דרכיה שוקקות מזוודות ואוטובוסים חזור. שאריות של ראש השנה פזורות בה בכל עבר ובעודה שולחת את בניה לדרכם, בגעגוע לשובם, עדיין פנויה היתה לקדם בברכה יחיד מקרב רבבותיה, המראה לה פנים חדשות. בא לראשונה בחייו אל מפתן היכלו של רבי.

ולמה אני מרגיש כאן בן־בית, כאילו גדלתי פה מאז ומעולם?! למה נדמים לי כולם כאחים לנפשי, בעלי שפה אחת ודברים אחדים איתי?!

בבוא מוהרנ"ת לראשונה לרבינו הקדוש, אמר לו רביה"ק: "מתראים אנו עכשיו, אולם זה מכבר מכירים אנו". האם המילים הללו נאמרות אלי גם היום?!

עמדתי על מפתן הציון הקדוש ולא נרעשו אמות סיפים בנפשי, לא בקעו מעיניי נחלי דמע. הבטתי לעבר העומדים ומתפללים את נשמתם בפשיטות ובתמימות, באמת, כפי הנקודה השייכת ללבם באותו רגע, ותחושה עזה לחשה אל תוך נשמתי מילים ברורות: "רשאי אתה לעבוד את השי"ת כלבבך. קיים את תורתו הקדושה וחיה עמו ית' את חייך כנפשך, כטבעך, כתכונתך, כפי האמת שלך".

ועד היום עודני לומד את זאת הבשורה אשר שם רביה"ק לפניי בעת ההיא.

פרק ד' ייטוב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים"

חזרתי לארץ ישראל והשתלבתי במלאכת הקודש שהמתינה לי, בתפקיד הניהולי רב המשמעות במוסד החינוכי.

במהלך השנה, זכיתי ב"ה לעשות מלאכתי נאמנה, אך ככל שנקפו החודשים התברר לי כי אם בדעתי להיות בראש השנה אצל רבינו הקדוש, לא יעלה הדבר יפה עם המשך עבודתי במקום זה. שקלתי את הדברים ביני לקוני ובשלהי החורף אזרתי עוז להודיע להנהלת המוסדות כי אמשיך לשרת בתפקידי בשלימות עד סוף שנת הלימודים - ובסיומה אפרוש.

הבשורה לא היתה קלה עבורם. גם אני טרם ידעתי מאין יבוא עזרי ומהיכן אתפרנס.

כל המתקרב אל דרך רביה"ק, פוגש בפחדים אלה וכיוצא בהם, המאיימים מכל עבר בדמות שאלות קשות: פרנסה מה יהא עליה? שידוכים לצאצאים מהיכן יבואו? איך יתמשכו החיים ללא עזרה קהילתית שכה הורגלנו להישען עליה?

אולם מציאות החיים והאמונה מוכיחה למעלה מהכל כי השי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים. עזרתו ית' שופעת והולכת לכל הדבקים בו, הנאחזים ללא חת בנקודת האמת שלהם, והנה ב"ה חיים כולם היום.

לעתים נראה הדבר באתגליא, ויש גם שנדרשות תקופות של אתכסיא, שזורות תפילות והמתנה.

מה רבו הטובות והחסדים שראיתי בענין זה:

את הודעת הפרישה מסרתי לקראת חודש ניסן. חלפו עלי חודשיים של עמידה בארץ לא זרועה, באפס ידיעה לגבי עתיד פרנסתי. בחודש סיון נדהמתי כאשר נקראתי לכהן בתפקיד ניהול חינוכי באחד ממוסדות החינוך "שיר חדש" דחסידי ברסלב שבראשות החסיד ר' ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל.

בהשגחה פרטית התגלגל הידיעה על משרה זו שהתפנתה, לאזני גיסי, מחסידי ברסלב שהיה מן היחידים שידע על דבר פרישתי. הוא שהיה שליח לקשרני אליה. במשך שנתיים זכיתי למלא שם את תפקידי וב"ה ראיתי ברכה בעמלי.

מה גדול היה "מתן שכרה בצדה" של עבודה זו, היא השהות הקרובה במחיצתו של האיש היקר והדגול, החסיד ר' ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל שזה עתה הסתלק מעמנו (ביום כ"ה אלול תשפ"ו). בצעירותו עוד זכה לקבל מפי זקני אנ"ש, כרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, ולימים היה מגדולי מפיצי דעת רבינו הקדוש בעולם. הוא הקדיש לי שעות של שיחות מלב אל לב אשר הקימו בתוכי את ברסלב מיסודותיה והטוב הזה, אוצר מתנת חינם, היה עבורי טוב כביר שלמעלה מחלומותיי.

לכו חזו מפעלות ה', איך הביאני אל המקום אשר פירנס גם את רוחי.

בחלוף שנתיים נקראתי לשמש כמשגיח רוחני בישיבת "מאירת עיניים" דחסידי ברסלב בבית שמש. עד הנה עזרוני רחמיו ולא עזבוני חסדיו. אודה ה' מאד על שלימדני, ומבשרי חזיתי, כי פרנסתה וכלכלתה של כל נפש וכל משפחה בישראל, בידו ית' בלבד. אין עוד מלבדו.

ואם תבקשו לדעת אפס קצה מנפלאותיו ית' בעניני השידוכים, אספרה ואדברה, למען כל המתקרב אל דרך רביה"ק, פוגש בפחדים אלה וכיוצא בהם, המאיימים מכל עבר בדמות שאלות קשות: פרנסה מה יהא עליה? שידוכים לצאצאים מהיכן יבואו? איך יתמשכו החיים ללא עזרה קהילתית שכה הורגלנו להישען עליה?

אולם מציאות החיים והאמונה מוכיחה למעלה מהכל כי השי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים. עזרתו ית' שופעת והולכת לכל הדבקים בו, הנאחזים ללא חת בנקודת האמת שלהם, והנה ב"ה חיים כולם היום.

לעתים נראה הדבר באתגליא, ויש גם שנדרשות תקופות של אתכסיא, שזורות תפילות והמתנה.

מה רבו הטובות והחסדים שראיתי בענין זה:

את הודעת הפרישה מסרתי לקראת חודש ניסן. חלפו עלי חודשיים של עמידה בארץ לא זרועה, באפס ידיעה לגבי עתיד פרנסתי. בחודש סיון נדהמתי כאשר נקראתי לכהן בתפקיד ניהול חינוכי באחד ממוסדות החינוך "שיר חדש" דחסידי ברסלב שבראשות החסיד ר' ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל.

בהשגחה פרטית התגלגל הידיעה על משרה זו שהתפנתה, לאזני גיסי, מחסידי ברסלב שהיה מן היחידים שידע על דבר פרישתי. הוא שהיה שליח לקשרני אליה. במשך שנתיים זכיתי למלא שם את תפקידי וב"ה ראיתי ברכה בעמלי.

מה גדול היה "מתן שכרה בצדה" של עבודה זו, היא השהות הקרובה במחיצתו של האיש היקר והדגול, החסיד ר' ישראל יצחק בזאנסון זצ"ל שזה עתה הסתלק מעמנו (ביום כ"ה אלול תשפ"ו). בצעירותו עוד זכה לקבל מפי זקני אנ"ש, כרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, ולימים היה מגדולי מפיצי דעת רבינו הקדוש בעולם. הוא הקדיש לי שעות של שיחות מלב אל לב אשר הקימו בתוכי את ברסלב מיסודותיה והטוב הזה, אוצר מתנת חינם, היה עבורי טוב כביר שלמעלה מחלומותיי.

לכו חזו מפעלות ה', איך הביאני אל המקום אשר פירנס גם את רוחי.

בחלוף שנתיים נקראתי לשמש כמשגיח רוחני בישיבת "מאירת עיניים" דחסידי ברסלב בבית שמש. עד הנה עזרוני רחמיו ולא עזבוני חסדיו. אודה ה' מאד על שלימדני, ומבשרי חזיתי, כי פרנסתה וכלכלתה של כל נפש וכל משפחה בישראל, בידו ית' בלבד. אין עוד מלבדו.

ואם תבקשו לדעת אפס קצה מנפלאותיו ית' בעניני השידוכים, אספרה ואדברה, למען

אומן של מוצאי צום גדליה, היתה עייפה ובה מרוצה

אומן של מוצאי צום גדליה, היתה עייפה וכה מרוצה.

דרכיה שוקקות מזוודות ואוטובוסים חזור. שאריות של ראש השנה פזורות בה בכל עבר ובעודה שולחת את בניה לדרכם, בגעגוע לשובם, עדיין פנויה היתה לקדם בברכה יחיד מקרב רבבותיה, המראה לה פנים חדשות. בא לראשונה בחייו אל מפתן היכלו של רבי.

ולמה אני מרגיש כאן בן־בית, כאילו גדלתי פה מאז ומעולם?! למה נדמים לי כולם כאחים לנפשי, בעלי שפה אחת ודברים אחדים איתי?!

בבוא מוהרנ"ת לראשונה לרבינו הקדוש, אמר לו רביה"ק: "מתראים אנו עכשיו, אולם זה מכבר מכירים אנו". האם המילים הללו נאמרות אלי גם היום?!

עמדתי על מפתן הציון הקדוש ולא נרעשו אמות סיפים בנפשי, לא בקעו מעיניי נחלי דמע. הבטתי לעבר העומדים ומתפללים את נשמתם בפשיטות ובתמימות, באמת, כפי הנקודה השייכת ללבם באותו רגע, ותחושה עזה לחשה אל תוך נשמתי מילים ברורות: "רשאי אתה לעבוד את השי"ת כלבבך. קיים את תורתו הקדושה וחיה עמו ית' את חייך כנפשך, כטבעך, כתכונתך, כפי האמת שלך".

ועד היום עודני לומד את זאת הבשורה אשר שם רביה"ק לפניי בעת ההיא.

פרק ג' אומן של מוצאי צום גדליה

בחלוף תקופה של שינוי פנימי מיטיב ומעמיק, ביקשתי לשאוב ישירות מן המעיין הקדוש המנביע את הטוב הזה. פתחתי בלימוד מתוך ספרי רביה"ק ככתבו וכלשון קדשו. התחלתי בספרי "משיבת נפש" ו"השתפכות הנפש" אשר בהמשך טוו את קווי הקשר הראשוני ביני לבין ספרי המקור: "ליקוטי הלכות", "ליקוטי תפילות" וכן תורות קצרות

יהדות פשוטה ללא תוספות קודש

להימצא אצל רביה"ק. והנה באו הרגעים הנשגבים והעילאיים של תפילת יונתנה תוקף'. סביבי הומה הנוסח הויז'ניצאי עתיק היומין, המעורר ערגה וכיסופין שאין להם שני עלי אדמות - ואני מתייחד תחת הטלית עם צורי וקוני, בהיפתח ספר הזכרונות ומאליו ייקרא, וחותם ידי יְמִינוֹ, בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַדִּין מִלְבָּשׁ חֶסֶד גָּדוֹל, כִּי הוּא לְטוֹבָתוֹ" (ליקו"מ עד).

לעתים, גוברות עלי שעות של חלישות הדעת, "וְאֵלּוּ הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים נִרְאִין כְּהִתְרַחֲקוּת, כְּאִלּוּ רוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם".

מה קשים הזמנים הללו.

אך כשאזכה להמתיק את המצב בעצות רביה"ק, יתחדשו בי כוחות ואתחזק להאמין כי "בֶאֱמֶת זֶה הַהִתְרַחֲקוּת הוּא עִקֵּר הַהִתְקָרְבוּת, כִּי אֵלּוּ הַדִּינִים וְהַהִתְרַחֲקוּת הֵם לְטוֹבָתוֹ, בְּחִינַת "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ", כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בַּנְסָיוֹן הַזֶּה וְיִתְגַּבֵּר וְיִתְאַמֵץ לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר" (שם).

גם בימים כתיקונם, קשה לתאר עד היכן מיטיבה דרכו של רביה"ק עם חיינו שהרי אין תחום בתוך בצקלוננו מאומה זולת נרותיו היקרים של רביה"ק המגרשים את החושך ומלמדים אותנו אמת ואמונה חוק ולא יעבור.

וכלשון אגרתו של מוהרנ"ת (על"ת רי) שנכתבה בעיצובן של שנות יסוריו: "עַתָּה עַתָּה רָאוּי לָנוּ לוֹמַר אַשְׁרֵינוּ אַשְׁרֵינוּ אֶלֶף וְרִבְבוֹת פְּעָמִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּבְכָל עֵת לֹא יָמִישׁ מִפִּינוּ לוֹמַר אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מֵהַצַדִּיק הָאֱמֶת הַזֶּה. זֶה חֶלְקֵנוּ, זֶה נֶחָמוֹתֵינוּ בָּעֵת צָרָה, זֶה יְשׁוּעָתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח. וּבְוַדַּאי צְרִיכִין עַתָּה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּבְשִׂיחָה הַרְבֵּה בֵּינִי לְבֵין קוֹנִי עַל עֹצֶם הָעוֹבֵר עָלֵינוּ, אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵק וְלִבְסֹחַ בַּה' וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָה וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּעֹז תִּקְוָתֵנוּ, כִּי תּוֹדָה לָאֵל יֵשׁ לָנוּ עַל מִי לִסְמֹךְ - וּבְוַדַּאי לֹא יִטּשׁ ה' אוֹתָנוּ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹקִים אַל יַעַזְבֵנוּ עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר".

More in this printout

View the whole printout